Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 175

הספרות וההייט 5זנ .בו ולהוציא ממנו כלי למעשהו; אז היה לגו המשפט לבא עליו כתלונה על עשותו כבה ולהאשימו בצרות עין וקרת רוח לענין הנוגע לשלשת מיליונים נפש אדם מישראל; אז היה שוד, בבל התרעומות שהננו מתרעמים עליו. אבל מי כמונו יודע בי בשעה :שכתב גראטץ את החלק האחד עשר, הלא הוא החלק האחרון מספרו הנזכר, עוד היתד, התקופה הזאת, תקופת ראשית התפתחות ההשכלה בין יהודי רוסיה, פשוטה ועורה מכל רשימה וזכרון רשום וכתוב כתב אמת עלי לוח, בי איש לא דאג לחוק בספר את המעשים והעלילות אשר יצאו בעת ההיא תכופים ודחופים במחנה ישראל בארץ הצפון ואת הנסבות אשר הביאו אותם לאויר העולם. מי כמונו יודע כי גם . עתה, באשר לפי דברת רבים הולכת התקופה הזאת הלך וקרב אל קצה, ועל כן .כבר הניעה השעה לחשוב. חשבונות ולהביא במספר בל מה שנעשה ונפעל בימיה, נם עתה לא נמצא בשום אופן חשבונות ברורים ומספרים מדויקים ואך נמשש קיר כעורים באפלה מחסר מפיצי אור, מהעדר פנקסים פתוחים וידים כותבות בל דבר . בעתו *), באו ונטפח לנו על פנינו על אשר אין אנחנו מכינים דבר פשוט המובן לכל עם, על שאין אנו מכירים נחיצות בתיבת ספרי זכרונות, על שאנו בעצמנו מזלזלים . בכבוד הםטור;הנו, ונראטץ מה בי נלין עליו? * אולם אם העם בעצמו קצרה בינתו להבין ולהכיר את התועלת הגדולה הכרוכה לו בעריבת ספרי זברונות, היתה המכשלה הזאת צריבה להמצא תחת ידי סופריו. מובן מאליו כי אין חפצי בדברי אלה להניד בי על סופרינו להתעסק בכתיבת דברי .הימים עבורה הדורשת מאת בעליה כשרונות וידיעות וסגולות מיוחדים, שלעת״עתה אין אנו מוצאים אותם בין סופרי ישראל בש״ע. יתעסקו להם איש איש באותו הטקצע שהוא מוצא את עצמו מומחה אליו, אבל בתנאי שישכיל להביט על עיקר פעולתו בעל הסעת אבנים להבנין הגדול, בנין ספר תולדות עם ישראל אשר יבנה כמו רמים בידי סופרי הדורות הבאים אחרינו. על הסופר העברי לדעת בי יש אשר פעולתו לשעתה מוטלת בספק גדול מאד׳ אבל לא כן פעולתו לעתיד, פעולתו בתור משביר חמר ולבנים, מלט ומלבן לכותבי ספר תולדתנו, אשר כשהר נבון מוצאה, וכלום הדבר חסר אלא כי יבון את לבו אליה בשעה שהוא עובד עבודתו, וכונת לב זו תתעורר אצלו מאליה אם אך יברר לעצמו במה כח ספרותנו גדול, במה כיבד ערבה ותכליתה, ומה מדת התועלת שאנו יבולים לדרוש ממנה לפי מצבה ולפי מצב העם. אמנם בדאים וראוים המה הדברים האלה להיות מבוררים לכל סופר עברי לפני נשתו אל מלאכתו. מן הנחוץ הוא כי ישיב הסופר אל לבו כי אין לספרותנו *) לבד אב״ג בזכרונותיו המעטים שנדפסו בהב״א גם ב״האסיף" ובנימין למטה-השקדיט בספרו."חזון למועד,/ אין לנו בספרותנו כל ספר נושא ונותן בדברי ימי התקופה הזאת כהויתם, לא .כן הספרות הרוסית־עברית. אשר הרבתה להטפל בה כיתר שאר,,