Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 174

מלמעלה עליהן יקרמו ותהיינה לתמונות חיות עומדות לפנינו בצביונן ובהדרן ופותרות לנו חירות מני קדם. אבל אצלנו בני ישראל אינו כן. כותבים אנחנו בעט עופרת על נב הניר החלק, הנמצא בהשתדלות כורן־-הספרים בפתח שערי פדורינו ומחזורינו, את יום הולדת בנינו ובנותינו גם יום מות הורינו ובל האנשים הקרובים ■לנו ממשפחתנו; כותבים אנחנו בצד גליונות לוחות־השנה באיזה-משבתות השנה החלונו לתת לפלוני הלוה את כספנו בנשך; הננו כותבים בפנקפאות חברותינו דברים של מה בכך, מקרים של דפי וספורי הבל ורעות-רוה, בעין אלה שהשתמש בהם בראפמאנן הידוע למען הבאיש את ריחנו בעיני הגוים בספרו על דבר "הקהל", אבל אין מאתנו מתעורר לרשום בפנקסו מה שקרה בימיו ונגד עיניו במחיצת העדה קלה, בחלל עולמו של בלל ישראל; אין מאתנו מתעשת להשאיר זכר לבל מה שיעשה בעתו איזה רושם, חזק או רפה, על חיי העם מבית ומחוץ, ואין דואג להציב ציון לכהות המוסרים אשר הניעו בימי דורו את גלגלי עבודת הלב של אישי האומה ויהיו רוח החיה באופניה. < ולפיכך, מה יעשה אצלנו הכופר שיש לו הכשרון להתעסק בכתיבת. דברי. הימים או לספר ספורים ולחזות חזיונות בת עמו אשר יסורתם בהליכות התולדה, בשעה שיפעמהו הרוח לגשת אל מלאכתו - אם מכל המלט והמלבן אשר . ברשותו, תשיג ירו להציל אך את מספר מכות-העץ בשנה זו בעיר מדמנה, את מספר התבערות בשנה האחרת בעיר צלמונה, את מספר הזוגים אשר הובלו בשנה השלישית אל תחת האפריון בחצר-המות־ בעיר כמלונה משום סגולה. לעצירת מגפת החולי-רע, וביוצא בזה? מאין יקה לו הסופר אבנים למוסדות ליסד. עליהן את השקפותיו ומשפטיו על חיי העם, על חזיוני לבו ומשאות נפשו בתקופה שבדעתו לעסוק בה? לא נשאר לפניו אפוא בלתי אם לשאוב את דבריו מבארות בארות נשברים, ממקורי״אכזב, משמועות קלוטות מן האויר ומהשערות תלויות .בשערה, ונמצא עושה מלאכתו רמיה ותורתו פלסתר. אם עמנו עני גדול הוא ברשימות וזכרונות נותנים חמר ולבנים לספר תולדותיו, אבל יודע הוא לדקדק עם כותבי דברי ימיו כחוט השערה, ערכי מצב האחרונים■ נמשל באמת למצב אבותינו במצרים שהבן לא נתן להם ולבנים אמרו להם עשו. רגילים אנחנו, למשל, להתלונן בבל עת מצוא על המנוח גראטץ על אשר לא פנה מקום בספרו "דברי ימי היהודים" לפעולות ריב״ל ולפעולות חכמים אחרים מחכמי ישראל ברוסיה להרחבת ההשכלה והמדעים בין אחיהם. בני אמונתם בארצם בשנות החמשים והששים, מבלי שים אל לביבי העון זה אך על ראשנו, אנו המתאוננים,;חול וגראטץ וספרו נקיים. אלו מצא גראטץ את כל החמר הנחוץ והדרוש לו להפצת אור על ררכי התקופה הזאת מובן ומזומן לפניו, אלא שלא ראה בל נחיצות ־להטפל