Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 173

% הספרות והחיים. (מאמר ראשון) א. אנחנו עם בני ישראל שנהנים גדולים הננו מאז מעולם. החיים אשר כבר חיינו יסערו אחרי משך עת קצרה מזכרוננו כמוץ מגרן ובעשן מארבה, והרושם שעשה עלינו יום אתמול ישכח מלבנו היום והיה בלא היה. זה הוא הדבר אשר לא מפי העבר - המורה המובהק אשר ממנו תצא הורה לכל בני חלוף-אנו חיים, ותמיר הננו נפעלים מכח פעולת הרגע שאנו עומדים בו, מה שגורם לנו הפטר גדול ורעה רבה. מי יורע מכמה חלומות״שוא ומקסמי״בזב נפטרנו, מכמה צרות ותלאות נחלצנו, בכמה אבני נגף וצורי מכשול לא התנגפו רגלינו, מי יודע אם גם הבנין הרם והנשא, בנין בית ישראל על אדמת אבותיו, שאנו עמלים בו כעת, בבר לא נשלם חלק גדול ממנו,-לו שמנו כפעם בפעם אל העבר פנינו ואת הימים החולפים לקחנו למורים להורות לנו את הדרך נלך בו ואת המעשה אשר נעשה. אבל, כאמור, הננו ממהרים לשכוח ומיחנו לא יוכל לקלוט בתוכו לארך ימים את מקרי העתים העוברים עלינו, ועל כן הנה בשעה שנחל להרגיש כי הבסיס מתחתנו תש ורופף, נהיה כנבוכים ובמתעתעים, נתיצב על פרשת דרכים לקסם קסם , נשאל בתרפים גם נראה בכבד וקשיח נדחה ממנו. והנה אצל אומות העולם הננו רואים כי יראים המה את השכחה מאד,; ולפיכך הם כותבים להם ספרי זברונות. אין לך תקופה, שהמעשים והמפעלים שנעשו ונפעלו בה בחלל חיי העם, ולא רק הפעולות והעלילות בלבד כי אם גם חזיוני רוח אישי האומה ומשאות נפשם בעת ההיא-לא יהיו נרשמים לזכרון בספר, אם מאת אנשים פרטים או על ידי חברות ואגדות נוסחת למטרה זו, וסופר יודע בינה לעתים בא ומנתח את הזכרונות הללו לנתחים דקים מן הדקים, מהם הוא בורר לו את החתיכות היותר ראויות להטפל בהן, .ועל כל אחת ואחת הוא מפיץ .אור יקרות, אור המשפט הישר וההגיון־הבריא והנמרץ אשר חננו אלהים, כל אחת נותנת לו חמר ולבנים לרעות ולהשקפות מקיפות את חיי הדור מכל צדדיהם, ובעשותו את מלאכתו על האבנים . והגה - גירים על. המלות המתות,., בשר, ועור