Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 171

על הראשונים ועל ד!אחו1בים 171 זר בעיני הדור הבא אחריו, ואף בחכמים בעלי דור אחד (הוא מוסיף ואומח לא היו הדעות שוות בהכרת הפשט ובו,. אמת נכון הדבר, צדקו דברי בעל ררו״ד, כי הכרת הפשט תשתנה באדם לפי מעמדו בידיעת הלשון ומדרגת השכלתו ותכונת נפשו רכו/ ואולם פליאה דעת ממני, מדוע לפי״ז אין לנו לשפוט על דרכי הפשט בזמניהם־מבזמננו? ואיככה יוכל ויחליט חכם שכמותו, כי "מדרש הכתובים עפ״י דרכיהם (בדרך כלל) היה אצלם פירושו של המקרא"? בר״א אם היה דרך אחד ל כ ל מ ו בהבנת המקרא; אבל הן הרב בעצמו ובכבודו הוא עומד ומעיד (שם) כי "גם החכמים בעלי דור אחד, ונם התנאים לא .היו דעותיהם שוות בהכרת הפשט״ - אם כן אפוא, יש ויש לנו לדין ולשפט על דרכי הפשט בזמניהם כבזמננו! האין זאת? הן זאת מצאנו ראינו פעמים רבות בהתלמודים והמדרשים, כי שגי מדברים הבאים באחד, איש יחד פני רעהו מחדדים זא״ז באגדה, והנה האחד יאחז דרך הדרש עד קצהו, והשני יקום נגדו וסגר עליו הדרך, ע״י פשוטו של מקרא ומשמעותו, כאחד הפשטנים המצוינים שבדורות ה א ח ר ו נ י ם, ואף אם יבאו כל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו. הבה נקה נא לדוגמא את ר״ע ור״י, אשר אותם זכר הרב, וראינו: עה״כ עליהם עוף השמים ישכן נחלקו (במדרש שוח״ט ק״ח ר״ע ור״י 5 ר״ע אומר אלו מלאכי השרת, א״ל ר״י, כלה מדברותיך-אלא זה העוף השוכן על האילנות. פה ראינו את ר״ע לדרשן ואת ר״י לפשטן, ובמק״א(ב״ר פנ״ס נראה ההפך: ויהי אלהים את הנער, שאל ר״יאתר״ע ובו׳ הדין את דבתיב הבא מהו? א״ל ר״ע, אילו נאמר ויהי אלהים הנער היה הדבר קשה - אלא את הנער! כלומר יפה נאמר ומה לך כי תשאלני?-ובמדד, שמדד לו ר״י לר״ע בגלל דרשתו עה״כ עליהם עוף השמים ישכן, בה במרה מרד לו ר״ע לד׳ פפיים (שוח״ט ק״ו) - עה״ב וימירו את כבודם בתבנית שור דרש ר׳ פפיים בשור של מעלה, א״ל ר״ע: דייך פפיים! הרי הוא אומר בתבנית שור אוכל עשב.- וככל החזון הזה ראינו גם בר״י ור״נ: במדרש ויק״ר פל״ב, רי״א הה״ר סביב רשעים יתהלכון, סביב לרשעים הצדיקים מתהלכין; א״ל ר״נ: עד מתי אתה עוקף עלינו את המקרא? אלא סביב הצדיקים הרשעים מהלכין דכתיב: סביב רשעים יתהלכון. פה אנו רואים את ר״י לדרשן ואת ר׳־נ לפשטן גמור בכל פרטיו כאחד הפשטנים שבדור הזה, ובמק״א נתחלפו בטענותיהם , ור״י עומד מצד הפשט כעמוד ברזל ור״נ יהפך ידו על המקרא וידרשהו כאחד הדרשנים, לדוגמא(בב״ר פס״א): :ופיבל שר צבאו רי״א פיכל שמו(דבר כמשמעו), ורג״א פה שכל צבאותיו נושקים על פיו. פסק אח התיבה בסכינא חריפא לשתים ודרש פי״בל.- כמו כן ביומא (כ״ב ע׳א): בן שנה שאול במלכו-אר״ה בבן שנה שלא טעם