Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 170

170 . <£ ר ד ם וראשו בשמים , נעשה נא לנו גם אנחנו ״ספרות בעד העם״ ׳ ונעשה לנו שם, ונהיה ככל הגוים בני ישראל , והיה גורל המוןב״י ככל המונם. וטעמם ונמוקם עמם-יען כי זה חדש הוא, ויען וביען חרש הוא א״ב גם טוב ויפה הנהו, ואין כל נופו צריך בדיקה. כי כל הדבר החדש הוא אהוב וחביב, נחמד ונעים, ומתוקן ומקבל-ואין להרהר אחריו! כונתם אמנם רצויה היא לבעבור הרחיב את השפה, להגדילה, ולהאדירה, ולהעשירה ולחדש פניה, ולא ישימו אל לבם, היאה עתירותא זו לישראל, אם לא?... ואם כן אפוא, שאל ישאלו, מה הועילו האחרונים בתקנתם? ומה בין האחרונים ל ה ראשונים?... ב) כל ימי אני מצטער על המחברים הפדגוגים העורכים ספרי :חנוך לבנינו בשפ "ע ובלי נקוד דוקא; למשל ג ספרים למקרא, שירים לשננם בע״פ, וספרי דקדוק ללמדם בכתב וכידב. והנני עומד ושואל ״ עומד ומתפלא, למי הם מחברים ולמי הם עורכים את הספרים האלה? אם לילדים קטנים, בטרם ימלא ספקם במקרא ודקדוק-הלא הם טרם ידעו קרא ספר בלי-נקוד? ואם לנערים, שהספיקו למלא כרסם בכל אלה, היתקלשום לפניהםשיחות-הילרים, בסגנון השיר "קוקוריקר? או "ביצה של זהב"? "קאקים חורים רגלים מאדמים"? או גם שירת הילד ל״סוס״מקלו": "בן סוסי רוץ, רוץ, רוץ! בן שוטי חבוט, חבוט, חבוט?!" שיחות כאלה יפות הנה לילדים קטנים ובשפה מדברת,-ולא בעברית לילדי העברים, אשר שפת הארץ- היא שיחתם, ושפ״ע היא להם כספר החתום! להם הם אומרים: ער שאנו מלמדין לבנינו תורת לה״ק מתוך ספרי ה א חרו נים, מוטב שנלמדם אותה מעל כה״ק, מפי דברי נביאינו הראשונים, כמו שעשו אבותינו ואבות אבותינו אשר מעולם. וכדרך שאמרו חכמינו הראשונים ז״ל: "כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנו״. - ואם כך הוא בספרי מקרא, בספרי דקדוק עאכו״ב, כי לא נבראו ספרי דקדוק בלה״ק אלא בשביל המורים, ולא בשביל תשב״ר, אשר לא ישמעו לשונם ולא יבינו הגיונם. זאת ידעו המחברים הראשונים, וע״כ לא קצרו במקום שראוי להאריך: והאחרונים לא יבינו את זאת, ולכן הם מתפארים עלינו ב״קצורי׳דקדוקם״, אפם כי זה דרכם חסרון למו, כי ספר הדקדוק אריכותו יפה וקצורו מגונה לדוקנני, והמשכילים יבינו! והנה הם אומרים, כי דרכי הראשונים לא יתכנו. אכן דרכיהם ה ם לא יתכנו!... 0 האחרון חביב - החכם המובהק ראה״וו שי׳ בספרו(דרדר ח״ר עמוד קם״ז) מחליט לדבר ברור, כי מדרש הכתובים היה אצל חז״ל פירושו של המקרא, וכי ע״כ אין ראוי לנו לשפט על פשט המקרא בזמניהם לפי חמדה ״ שיש לנו בתכונת פשוטו של מקרא, בי הכרת הפשט תשתנה לפי מעמד היריעה מן הלשון שבה נכתב הספר המתפרש, ולפי מדרגת ההשכלה בזמן ובמקום הכתבו - ומה שהיה נקרא כדור האחד "פשוטו" היה