Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 164

נמלאו הנחלים הרבים מים. גם גשם מלאכותי אפשר לברוא בנקל במקומות ההם, בעמק העמוק הזה, אשר אידים רבים יעלו ממנו ויתקבצו ויהיו לענן על פני כל הכבר. והגשם ישקה את הארץ וימלאו כל הבארות והעמקים והנחלים מים וימתקו מעט גם מימיהם, ויצמיחו סביבם צמחים ודשאים ואילנות שונים ויבריאו את האויר ויתקנו אותו. גם חפרו בארות עמוקות מאד וימצאו מים. כל אלה שנו את פני המקום וממדבר שאיה נהפך לארץ ברבה, ועל בל מדרך כל רגל נפגש בפרים, מושבות וערים, ובתי״מלאכה רבים ז ארובות העשן יומם ולילה לא ישבתו, גם בה החשמל לא ייעף ולא ייגע, ואין קצה לתכונה. אם יש מקום בתבל, אשר עליו נובל לומר כי הוא מעשה ירי אדם, הנהו רק ככר ים המלח. ההולנדים יתפארו, כי הם גזלו חבל ארצם מן הים, נלחמו אתו ויוכלו לו, אבל הם רק מן הים גזלו, רק עם הים נלחמו, ופה גזלו היהודים את הארץ הברוכה הזאת לא רק מן הים, אבל גם מן האויר, מן המדבר, מכל ממלכות הטבע, אשר על כל צעד ושעל התקומם למו... ארץ אשר לא דרכה בה רגל וגם עוף השמים לא דאה, ותהי שממות עולם ורק מלאכי-חבלה מלאו את האויר, הנה עתה נהפכה לעדן גן אלהים, וכל אלה - במשך ק״ן שנה! מה גדלו מעשיך, ארם י אמנם כן, ה׳ ברא את אביך הראשון בגן׳עדן, ובאשר רק תמצא שם אפשר לך לברא גן״עדן... לזה דרוש, מלבד תשועת ה׳, רק כה ומה. כה לבד, ידים עובדות הנה תעקרנה הרים משרש, אבל לא תצלחנה, מאומה לא תבראנה, וכה עם מה הלא המה יסודי הבריאה והיצירה. ורק ישראל בידיו החזקות ובמחו הגדול יכול לעשות את כל הנפלאות הגדולות האלה ... ובעיר המלח התכונה רבה מאד, קול הולם פעם ושריקות המכונות וקיטור ארובות העשן עולה ואלפי פועלים עובדים שם. ובעיר ההיא גם אוצרות כל סחורה ומייני מתכיות; אשר באניות יובאו הנה מן כרמל ולבנון דרך הירדן וים המלח, ומפה יעברו במפלת הברזל דרך קדש ברנע עד עציון גבר אשר לחוף ים סוף. בעיר הזאת גם האקדמיה הראשית לחקירת האדמה וגדולי החכמים יעשו שם נסיונותיהם בעומק האדמה. גם פה ההנהגה הראשית של מכרי ההרים בדרום, ומושב שר הגליל. העיר יפה עד מאד ומספר יושביה יגיע עד מאת אלף. החוצות מרוצפות בחמר המקומי, ויש בנינים הרבה שנבנו מאבני המלח, כי זה לא כביר המציא חכם חרשים אמצעי להקשות את האבן הזאת ולא ישלטו בה האש והמים, והיה כי תלוטש ומראה כעין הבדלה ותתגוצץ לאור השמש או החשמל באור שבעתים. וים המלח אניות בו יהלכון. במחצית הראשונה למאה השביעית ליון הצרפתי ולענק האמעריקני שמו את נפשם בכפם לעבור באניות־דוגה את "ים המות" (כאשר