Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 165

165 מ&ע לארץ ישראל קראו לו אז), ועתה אניות תעברנה בו לארבו ולרחבו. וגם אני עברתי באניה "השר הנדיב״ את ים המלח, ואחריו את הירדן המלא על כל גדותיו, ומן האניה נראו לי ערים וכפרים, שדות וכרמי חמד ועבודה רבה. והנסיעה ההיא בכלל אחת מהנסיעות היותר יפות ונעימות, כי שפך פה הטבע את כל חן תפארתו ביד נדיבה, ובני ישראל התאמצו להוסיף יופי על יפיו, ויהי הירדן משני חופיו כנן אחד גדול. ומלבד מראה העינים מה רב הלך - הנפש, הנולד שם על כל שעל מזכרונות קדומים.־ לא לחנם יבאו הנה נוסעים מכל קצוי תבל לחזות ולהתבונן במחזה שרי. עברתי באניה עד מיפעת ומשם במפלת הברזל עד בארות דרך הלבנון והכרמל דרך שוויצריה. העברית ז כי אם תצטיין דרומית־־מערבית של א״י בעמקיה הנפלאים הנה תצטיין צפונית ״ מערבית בהרריה. והנפלאות הגדולות שעשו בני עמנו בררום, כי בנו חרבות עולם ויהפכו מדברות לעדן , עשו גס בצפון, וברכת ה׳ היתה עליהם ויגדלו ויצליחו להחיות הארץ, והנה היא חיה כלולה בהדרה ... ביום ג׳ ב״ראלול אחרי אשר התמהמהנו בא״י שלשה ירחים, באנו לבארות. ובעת ההיא עכרתי את ארץ היהודים לארכה אבל לא לרחבה, כי עור לא עברתי בעבר הירדן; כל חבל הארץ נחלת גד וראובן וחצי שבט המנשה, אשר שם עתה רב אחינו נחתים, עוד לא בקרתי. והיה כי יתן ה׳ ולשנה הבאה אשוב לבקר את ארץ קדשנו ואסור לראות את שלום אחינו אלה. ובבארות ישכנו על האניה ״ישרוך ההולכת לאשרות לשוב לביתנו. הלא תראו, חביבי הקוראים, כי יפה דברתי בתחלת ספורי: לפנים נסעו אבותינו לירושלים דרך פריז, ומכיון שבאו פריזה וישכחו לנסוע לירושלים, ועתה נשתנה הסדר, אנחנו נסענו לפאריז דרך ירושלים וכאשר באנו ירושלימה ושכחנו את פריז... כמה נשתנו העתים!.. עצב ושמח הייתי בל הדרך בשובי. שמחתי על כל הטוב שעשה ה׳ לעמו, על הישועות והנחמות, ונעצבתי על שאנכי אינני בתוך אחי המאושרים בארץ המאושרה. אבל תקותי כי לא יארכו הימים ושוב אשוב אליהם. כי רעיתי יפתי אשר חלמה תמיד בהקיץ ע״ד צרפת ופריז שנתה את טעמה וכמה פעמים דברה אלי לאמר: מה טוב, אורי וישעי, להיות שמה בארץ העברים מה טוב אם נם אנחנו נדור עמם בירושלים או על גדות הירדן! - מה טוב ומה נעים, יפתי תמתי, לשמוע דברים כאלה מפיך! והאניה הולכת ומתקרבת אל חופי סוריא. נוסע הנני לביתי... אבל לבבי ונפשי שם-שם בארץ אבותינו, בארץ הקדש, בארץ הפלאות, בארץ העברים... טו״ב נפלו ה׳ תת״א א. ל. לעווינסקי. (11)• 8ו ו6