Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 162

פרדס 162 בין סופרי עמנו במאה השביעית היו כאלה, אשר בהתלהבותם הגדולה בדבר הישוב שכחו את ירושלים, ובפחזותם הנבהלה דמו כי אפשר א״י בלא ירושלים. שרי .להו מארי, לסופרים הלאומיים ההם. בנראה היו אנשים טובים, אבל לא ראו למרחוק, לא ראו את הנולד... עמנו הוא לב האנושית, וא״י לב עמנו, וירושלים לב א״י, ולא רק לב אבל נם נשמה ואור החיים. איי בלי ירושלים כנוף בלי נשמה. בשם ירושלים בלבד טמור וצפון כח נדול נעלם ונסתר, כח המושך את כל לב איש יהודי - זאת ידעו אבותינו מאז מעולם. ולמרות ההצעות הרבות והחפץ להכין את הישוב במרחק מקום מירושלים, - הנה נהיתה למרכז הישוב ובה כל וממנה הכל. ועיר שלום היא העיר הזאת, בה יעשו שלום היהודים בינם לעצמם ואומות העולם לישראל ובינם לעצמם, אין מבצר ואין מצודה ואין חומה וכליתותח, רק פחות תשב ירושלים, ואין פרץ ואין יוצאת ואין~צוחה ברחובותיה. - בשלום, בשלוה יגורו בני העמים והאמונות השונות, ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר הקדש... על דבר ירושלים וחייה ובניניה ועממיה בכלל, וע״ר ״שער המצבה״ בפרט, אשוב לדבר בספר מיוחד. ופה רק אזכיר בקצרה: מספר יושבי העיר יותר משלש מאות אלף, רוב מנין ורב בנין המה היהודים. במגרש השלום - בית האיניווערסיטעט והיכלי שרים ואצילים הרבה. בצפון העיר, בדרך העולה ליפו, בית מדרש הרבנים וביה״ם למורים, ונגבה נחל קדרון שוטף במרוצתו. הנחל הזה איננו עוד נחל יבש ושומם, אבל מלא מים על כל גדותיו, כי מעינות סתומים נמצאו בהרים, וגם מקוה מים ובריכות ותעלות בנו, ותמלא הבקעה מים, הר הזיתים איננו עוד מקום הקברות אבל - הר ה ז י ת י ם באמת. מה נפלא ונהדר ההר הזה! על ראשו בית מצפה הכוכבים המהולל, בי קימו וקבלו עליהם כל חכמי תבל .לחשוב את קו האורך הראשון מירושלים וייסדו שמה בית מצפה כוכבים כללי. ומסביב לירושלים גנות ופרדסים והיכלי קיץ לשרים ופרתמים, ועגלות הברזל. יוצאות ובאות ואורחים לאלפים הרשים לבקרים יבאו, ותרב התכונה בעיר. ירושלים היא מרכז כל התבל, בטבורו של עולם... ביהוד היא מרכז עולם היהודים. בחוצותיה תראה ותפנש את בל בני עמנו מכל ארצות פזוריהם. ביהוד הנם בתי הספר הגבוהים בירושלים מרכז התורה, החכמה והרעת לכל אחינו שבגולה, תלמידים לאלפים ינהרו אליהם מכל קצרי תבל לשמוע לקח בכל ענפי התורה והדעת, ומירושלים תצא תורה וספרות לכל באי תבל. אפם כי הבית טרם נבנה, וכותל המערבי על עמדו בחרבנו יעמד. אות הוא לישראל כי עור לא בא יום גאולתו, וכי עליו לחכות ולחכות עוד אף אם יתמהמה... כירח ימים עשיתי בירושלים ובל העת ההיא לא נחתי ולא שקטתי: בקרתי בתי הספר, בתי השיר והזמרה, אח המשוררים אסף, הימן ויתתון, את הסופרים