Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 145

145 מסע לארץ ישראל מפלת הברזל מיפו לירושלים - דרך לעכור בה גאולים. וכל אלה הועילו הרבה להרחבת המסחר וחרשת המעשה ביפו, ויהודים הרבה מארצות הצפון החלו אחרי כן להתישב גם בעיר, ומהם בעל.הון וחכמי חרשים, סוחרים גדולים/בעלי בתי אוצרות וחנויות ואומנים, ותהי יפו על ידיהם לסחר הארץ. ובתחלת המאה השמינית, כאשר כמעט רוב אנשי העיר היו אחינו, העיר ה׳ את לבות אחינו שבצרפת ויתקנו גם את החוף, סכום רב הוציאו עליו, כי רבה בו העזובה, ומיום שחדלה מלכות ישראל אחרי חרבן הבית השני, עוד לא חלו בו ידים לנקותו ולסקלו, וסלעים נוראים, שרירי בנינים קדמונים, עכבו את האניות מבוא אליו. גם הים פה סוער מאד, ואף מרחוק לא יכלו לגשת. כעת אמנם חוף יפו אחד החופים היותר מתוקנים בחופי הים התיכון, והאניות תמצאנה בו מפלט מפער וסופה. גם יש על החוף בתי אסם, בתי מכלת, מגדל המאור, שמש החשמל , מקור, מים לתקן בו בדקי האניות, תעלות ובתי מלאכה גדולים שוגים. ולרגלי מקומו לא הרחק מתעלת סועץ, הנה כמעט תמיד תמצאנה בו אניות מכל קצוי תבל ׳ ומדי שנה בשנה יתגדל ויתרחב סחרו ואתננו.- האכסניא הצפונית, אשר אנכי עם רעיתי סרנו שמה, עומד במגרש השלום, בטבור העיר. כל החדרים היו מלאים אורחים, כי בעקב שער־המצבה רבו האורחים, הבאים מכל עברים במסלת החשמל ובמגדל הפורח ודרך הים. מחלון חדרי, במכפלה הרביעית , נראתה העיר בכל יפיח.* שם מעבר מזה, הים בכל גאונו ושאונו, ושם קדמה גני יפו, מקוד, ישראל וראשון לציון עם גנותיה ופרדסיה? ושם הלאה הר' יהודה, מכוסים בזיתים וחרובים ז לשמאלה- עמק השרון, פתח תקוה, יהוד, חדרה, באר בנימין, נחלת בנימין 5 לימינה - אשל אברהם, שרה׳מנוחה, בית יעקב, גבע, כל אלה כפרים ומושבות אשר כגן ה׳ המה לפנינו. וברחוב המגרש ממולי - בית הכנסת הגדול, הישיבה הגדולה, האקדעמיא ללמורי הים, ההנהגה הכללית של "האניות בים התיכוך, בית האוצר, בית מועצות העיר כל אלה בנינים יפים ונחמדים, תערובות הסגנון המערבי והערבי, ועל כל אלה - אילנות הנותנים צל וריח עדנים. כי פתח פה הטבע את אוצרו הטיב ויריק את הברכה בשתי ידיו. מגרש השלום, המגרש היותר גדול ויפה בכל העיר. סביבותיו בנינים יפים / ובתוך גן נחמד, גן הנדיב. תמונות ופסילי אבן אין, בכל ערי העברים לא נראה אותם. כי לא ינשמו היהודים את גבוריהם בתמונות של אבן או חמר, אשר סוף סוף רק גלמים אלמים הם... ותחת זאת רבו פה מזרקי מים, יפים וטובים, אשר יתקנו את האויר ויטהרו ויוכו אוהו. "מגרשי השלום", "רחבות השלום", "שוקי השלום", כמו שנודעתי אחרי כן, יש בכל עיר ועיר, גדולה או קטנה, וגם כפרים ומושבות נקראים בשם שלום, כי השלום ״חותמו״ של עמנו הוא, שלום בחוץ ושלום בבית. כי היהודים עס אוהב שלום מעולם,