Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 144

העיר התאספו על החוף. בל רחוב ״הים התיכוך נמלא אדם... פתאם*ומעל ד״אניה והחוף נשמע קול זמרת השירה הלאומית: שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך , מיס ומקדם, מנגב וצפון ינהרו בניך ... ואלפי קולות מן האניה ומן החוף התאחדו קול אחר, קול אדיר ונעים, האזינו השמים ותשמע הארץ... וגלי הים נשאו את קול השירה ההיא לכל מרחבי תבל, באשר אך יהודים נחתים... בלתה השירה והניפעים יצאו על החוף. ראש האזרחים עם טיבי העיר קדמו את פנינו וישאלו לשלום לנו. ואחרי קבלת הפנים הנהוגה נפרדנו איש מעל אחיו לאכסניות שונות.- ד. העיר יפו, אף כי לא נחשבה מתחלה על גבול ישראל, ובימי יהושע בן נון לא נתחלקה בין השבטים, אבל ברבות הימים, מאז נכבשה לפני ישראל , התאחדה את ארץ ישראל לטוב ולרע, ותהי גורלה כגורל כל הארץ. ויען כי היתה החוף היחידי לים התיכון היתה כמו חלון לאירופא, וכמו פתה דרך שם באו ושבו לכל התבל כלה. יוצאי מצרים לא נכנסו לארץ דרך יפו , וכאשר הגלה נבוכדנצר את בני ישראל לא הגלם גם כן דרך יפו, והיה כאשר שכו בני ישראל מארצות גלותם מבבל ופרם - לא שבו גם כן דרך יפו. בעת חרבן הבית השני יצא ישראל בראש גולים דרך העיר הזאת לרומי,-ובדרך שיצאו בד. שבו. כאשר החלו נדחי ישראל להתאסף שנית אחרי ח״י מאות שנה, היתד. יפו הראשונה לקבל השבים הרבים. כל העת, עד תחלת הישוב לפני קץ שנה, היתד. יפו עיר קטנה ומסחרה מעט ודל. החוף היה נעזב ומשומם ואניות לא באו ולא יכלו לבוא אליו. הדרכים כלם התקלקלו באין עובר ושב. והקולוניסתים הראשונים, כמו הבינו את יקרת ערך שערי ירושלים ההם, ויבנו את כפריהם ומושבותיהם אז סביבות יפו, אף כי הארץ אז לא היתה מסוגלת לזה ורבה בה העזובה. ומני אז עלתה יפו מעלה מעלה. המושבות הראשונות כמו חגורה סבבו את יפו: ראשון לציון, גדרה, רחבות, נחלת ראובן, פתח תקוה, מזכרת בתיה, באר בנימין, נחלת בנימין, נוה שלום, עמק השרון, נחליאל, בית ישראל, שבות יעקב, מקוד. ישראל, בגי ברק, ועוד ועור, כל אלה יחנו כדור סביב העיר הזאת. ובני המושבות זרעו שדות ויטעו כרמים ויבנו ערים וכפרים, ויסדו בתי עבורה ומלאכה, וה׳ אלהי ישראל שלח את ברכתו להם ויעשירו ויעשו חיל ויזרעו בארץ וימצאו מאה שערים, ויטעו ננוח ופרדסים ויצליחו, ולרגלס עלה סהר יפו למעלה. וחברה אחת צרפתית בנתה