Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 140

חיי עם ... זאת ראו מתי מספר םחו״צ ויאמרו לתקן את העם בפרוזדור טרם שיכנס לטרקלין ולחנכו ברוח האדם ורוח הלאומי. ותהי ראשית החברה מצער, רק מתי מעט נספחו אליה, והמאור שבה משך לב רבים אליה, ויתנו ידם לה. וכל הגדולות שעשו חו״צ לישראל מיד החברה היא להם. מתחילה היתה כעין חברת בני״ברית, רק נבדלה בזאת, כי תחת אשר בני׳ברית שמו את כל מעינם רק בתמיכה ועזר חומרי. שמו■"תלמידי עזרא ונחמיה" את מעינם בתמיכה ועזר רוחני. לאט לאט אמנם נתרחבה ונתגדלה ותרחיב את חוג פעולתה. ותכונן בתי ספר ובתי עקד, ותכתב ספרים ותפיץ דעת ותתקן את העם, בכל מה דאפשר לתקן, וכל מעשיה לרוח הדת, לרוח הלאום ולרוח החוקים השוררים במדינה. ההנהגה הראשית בירושלים עם לשכות בכל מרחבי תבל. הלשכות עינן צופיה הליכות עמנו בחייהם הפנימים. הרבה מחבריהן מורים בבתי הספר, הרבה סופרים, הרבה אנשי מעשה-עוסקים בכל דבר טוב ומועיל, הרבה רבנים ופרופיסורים. ועוד יד החברה נטויה לעשות ולפעול, כי החנוך העברי טרם נגמר. ועיני "תלמידי עזרא ונחמיה״ משוטטות בכל לראות ולדעת מה פעל ויפעל ישראל, לטוב לו כל הימים. באולם גדול אשר רק שלחן וכסאות סביב ותמונות אדוננו המלך על הכותל מזרחה, ותמונת "עזרא מלמד את העם" על הכותל מערבה, התאספו החברים, כלם אנשי שם, מהם רבנים, עורכי דין, רופאים, סוחרים, פקידים, מורים ואנשי מעשה? המזכיר ״מר זרחי״ הציג אותנו לפני המנהיג מר דוב בן אשר ולפני כל החברים, ויקבלו; אותנו קבלת אחים. מטרת האסיפה היתד, לקרא חשבון הפעולות המקומיות והצעת הלשכה הראשית מירושלים בדבר ענין אחד כללי. הראש הודיע, כי לפי דברת אחינו החברים "מאוסטרליא", הרוח הלאומי שם אינו בה במדד, שנוכל לקות ממנו הרבה לימים הבאים, כי מפני ריחוק מקום הנם מתרחקים מעט מעט■ מעניני האומה. המנהיג הראשי נתן לבו לכל אלה. ובכדי לתקן את המעות הזה, דעתו לימד שמה ברד ספר ולשלח להם מורים מומחים ומנוסים. ותשאל את הלשכה פה, אם יש אחד מחברינו שמוכשר לזה. הלשכה מצאה את ההצעה לטובה, ותציע לפני איזה מורים מומחים ומנוסים לקבל עליהם את העבודה ההיא, ואת שמות המורים שלחה לירושלים, ואת אשר יבחרו שמה-הוא ישים לדרך פעמיו.־ ג. שלשה ימים עשינו באשרות, וביום הרביעי אחזנו את דרכנו הלאה קדימה. בשני דרכים יסעו כעת מאשרות לא״י: דרך ד,אויר במגדל הפורח ודרך הים באניה. הדרך הראשון טוב ומשובח מהשני, כי בשני ימים יטעו מאשרות לבארות, אבל