Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 132

וטובה, ודרך ירושלים לפריז -מה טוב ומה יפה. לו הבינו אבותינו עולי״לרנל פריזה, לפני ק״ן שנה, להסב את דרכם דרך ירושלים, כי עתה מכבר נבנתה עוד בימיהם ... אבל 'אז לפני ק״ן שנה, כמו שנודע, אחרת דמו, וגם חובבי ציון היותר נלהבים אמרו לעשות את דרכם דרך פריז לירושלים ... והנה את מחציתה של דרכם הגדולה - עשו, לפריז באו, ומחציתה השניה " ה' יודע מדוע, לא עלתה בידם-. כי באו פריזה ויתמהמהו שמה, ומיר פגשו מעצורים על דרכם, או כי הדרבים נתקלקלו, יאו כי מלחמה נשמעה בארץ או... בכלל *מן השמים" עבבום ולירושלים לא באו. ואנחנו עתה בני בניהם שנינו את הסדר, ונלך לפריז דרך ירושלים, והדרך ההיא - דרך לעבור גאולים. בי ירושלים משבחת פריז כאשר האחרונה שכחה הראשונה. וגם זאת להגיד, כי הנסיעה לארץ ישראל מרה היא כיתר המרות. הנימוס והמנהג לכל זוג חדש מבני עליה. לעשות את דרכם ראשונה לארץ ישראל, לבלות שם את ״תור הזהב״. וכל מי שהוא בכלל בני עליה, אי אפשר לו לעבור על המנהג הזה, כמו על יתר מנהגי "המדד, השלטת". וזאת שנית׳ בי אנחנו בני הדור הזה הננו אנשי מעשה, ותמיד מרגלא בפומנו הפתגם הישן "העת היא ממוך. ואף בתור הזהב, עת ".נחלום חלומות נעימים" ונעיף שמימה, לא נשבח גם את הארץ אשר אנחנו הולכים עליה. בל עיקרה של נסיעתנו אמנם לא היתד, אלא בשביל תענוג, ובכל זאת חפצתי להוציא גם תועלת ממשית מנסיעתי זו, לערב את הערב והמועיל ביחד. בי בתור מורה שפת עבר, נחוץ היה לי להיות בארץ העברים, בארץ מולדת השפה, בכדי להשביח מעט את ידיעותי. ואמרתי להשתמש בשעת הכושר ההיא לבקר את בהי הספר הגבוהים בירושלים, את האקדמיא העברית ובית חנוך המורים, להתודע אל גדולי המשוררים הימן וידותון ואל הסופרים מר שמואל, ק״גרשון, בן״מנשה, ויתר בעלי-הלשון, אשר תהלתם מלאה הארץ. ושלישית, כי בשנה ההיא שנת היובל יהיה שער״המצבה בירושלים. זו הפעם הראשונה אשר בחסד המלכים יראו היהודים החוסים בצלם אתרב עשרם וחכמתם לפני באי תבל, ויתפארו בהשכלתם ובמצבם, במרכלתם ואומנותיהם ׳ באדמתם וכפריה. בל טוב, כל יקר נחזה שמה. וכל מי אשר לב עברי בו, בל מי אשר כבוד עמו ואשרו יקרים בעיניו - יבא ירושלימה לשמוח את שמחתה. הן אמנם שערי׳מצבה, שלקחו בהם היהודים חלק, היו גם עד עתה. אבל שמה הצטיינו לא בתור יהודים רק כמו בני עמים אחרים: בתור צרפתים, אשכנזים, רופסים וכדומה, וכה בטלו ברוב. ועתה בפעם הראשונה יהיה בבורם ותפארתם על עמם. ומי מאחינו לא ישמח עמם? ומי לא יעלה לציון לחזות בנועם נחמתה? וזאת תורת נסיעתי; במו לפגי קץ שנה, בתחלת תנועת הישוב, בן עוד עתה "אשרות" היא כמו שערי ירושלים ועיר המרכז לבל׳הנוסעים הבאים מארצנו. העיר אשרות תתפאר כי בה