Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 131

התאמצו לחקות'בכל את אחיהם שבמטרופלין, מן השפה עד הבגדים ועד מנהגי הבית, וממילא מובן כי השפה העברית נהיתה מדוברת בבתי גדולי היהודים בבל ארצות פזוריהם, ומבתי האצילים ירדה מטה מטה, עד השדרות התחתונות. ותהי מדוברת בפיות כל היהודים. ולנו בני הדור הצעיר היא שפת האם .,. ויחד את עשרה החומרי נתעשרה השנה גם עושר רוחני. כמו מעצמה נתגדלה ונתרחבה ונתיפה בנועם צלציולה וקצור מבטאיה ותאחד את המליצה המזדהית יהד את טוב טעמן של לשונות המערב, והתחרה את היפות בשפות בנועם צלצוליה ותעבירן במתקה וקצורה; והחכמים והסופרים והמשוררים בספריהם, -ספוריהם ושיריהם העשירוה עושר רב, עד כי לא היה איזה מושג גם וגם דק מן הדק,: בצרכי החיים המרובים ולמודיות וחכמות, שלא נמצאה לו'הברה נכונה ויפה בעברית. ואחרי אשר הדפיסה האקדמיא העברית בשנת תש״ן את אוצר״המלים הכללי, אז ראו עמי הארץ את יקר תפארת שפתנו ויתנו לה יר, ותחת השפות המתות והנרקבות, שפות יון ורומי שנגרשו מבתי הספר, נכנסה העברית, באשר היא שפה עתיקה וחיה , שפה קדומה עם כח עלומים. הנה כי כן נתאחדו הקצות, התנועה נגד השפות המתות באירופא ■ותנועת תחית השפה העברית נפגשו. ופעולתן רבה על הערץ בכלל ועלינו היהודים בפרט. היפלא איפוא אחרי כל אלה, כי יהודית היפהפיה והעשירה, יהודית אשר למוצא פיה שרים יחלו-נתנה׳ את ידה למורה שפת עבר? הן השפה המיוחסת אצלה מהודה-דחוסה עלי ובאורה ראיתי אור יקרות . ידעתי אמנם-כי להקוראים אחת היא, מדוע ולמה אהבה אותי יהודית, ואנכי אותה.-אבל אמרי אנשי "ממה שהלב מלא השפתים דובבות", ואנכי לבי מלא אהבח לרעיתי ולשפתי, לשפתי ־ולרעיתי. שתיהן הקותי ומשושי בחיים. ובעת כתבי את ספר מסעותי, לא■ יכלתי לעבור בשתיקה על הפרק הנכבד הזה בחיי. ■הנה כי כן, גמרתי אומר לבלות את "ירח הזהב" בארץ אבותינו.-. האמת אגיד לכם,׳ חביבי קוראי, כי לא ברגע אחד גמרתי בזאת. רבות השבנו אנכי ויהודית על דבר הנסיעה ההיא.. מתחלה, את חטאי אגבי מזכיר, עלתה בדעתנו לעשות׳ את הנסיעה היפה ישר לפריז בירת הצרפתים. כיי פריז גם עתה, כמו■ בימות "זקנינו וזקנותינו", מרכז החיים במובן הרגיל, מרכז ההוללות, המחול והמתת, .ובכלל מרכז של חיים טובים במובן הפשוט, לגמרי פשוט ... ועוד עתה קסמים-ביתה, ותמשוך אליה את לבות אוהבי חיים מכל העמים והמדינות. ביחוד הנשים לבן.: נוטה ל״בבל החדשה". ויהודית, בכל פטריוטותה ואהבתה לשפת עבר ולבל מרום ונשגב , הלא רק אשה היא, ובסתר לבבה נטתה אחרי פריז. אבל סוף סוף נצח'הקדש את החול . וגמרנו שנינו-לשום לארץ אבותינו פנינו-ומשם דרך ירושלים לפריז! י רעק.טוב ונעים! - ירושלים בפני"עצמה טובה ויפה, פריז בפני עצמה יפה