Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 130

עתה שפת עבר, היא לא רק שפה מדוברת בין העברים , אלא כי גם אומות העולש ילמדו אותה, ובהרבה בתי ספר לנערים ונערות היא מן השפות החיוביות. על דבר התמורה. הגדולה ההיא יספרו לנו דברי ימי ספרותנו לאמרי בסוף המאה התשע עשרה למספרם ואמצע המאה השביעית למספרנו. נרג־שו שתי תנועות שונות בקרב עמי אירופא והיהודים. בין עמי אירופא נרגשה תנועה מתנגדת להשפות המתות, שפות יון ורומי הקדמוניות. כי עד העת ההיא למדו בכל בתי הספר הבינוגים את השפות ההן ותהיינה חיוביות. מן הלשכה הראשונה עד השמינית, שמונה שנות עמל למד הנער הרך שפות רומי ויון, בעת אשר היונים והרומים בעצמם כבר עברו ובטלו מן הארץ ואין זכר למו. מדוע ולמה? לאיזו מטרה למדו את הנער הרך השפות ההן? מי יורע. אחרים, ׳ מצדדי התורה הזו, אמרו, שסגולה היא לרכך את לב הילד, לחמם את רוחו, לטעת בקרבו הטעם הטוב לכל יופי ונשגב, בזאת אשר יקרא בילדותו את הספורים היפים על דבר אלילי היונים ואלילותיהם, ונאופיהם והוללותיהם, ואכזריות לב אבירי רומי ומלחמותיהם; לא יאומן בי יסופר " אבל כנראה אמת הדבר... וכה היה הדבר נוהג עד סוף המאה התשע עשרה. בעת ההיא קמו הרבה מגדוליהם, ויקראו חמם על המנהג והמשונה הזה. ארוכה וכברה היתה המלחמה, כי מצדדי היונית והרומית לא חשכו מעמל נפשם, ויאמרו לטהר אותן בק״ן טעמים. סוף סוף אמנם נצח השכל הבריא, והשפות המתות, שכבר בלו ונרקבו, נגרשו מבית״הספר, ותהתיהן באו שפות החיות עוד עתה . - ובה בעת ההיא נרגשת בין העברים תנועה להודות את שפתנו העתיקה הקדמונה, להחיותה בפה ובכתב. ויחלו להחלימה להחזיקה ולרפאותה,- ותהי ותיף ותגדל ותפרח. כי באמת שפתנו העברית מעודה לא מתה, ורק אומות העולם, מרוב קנאתם ואי־יריעתם, קראו אחריה 5 מות! ואחריהם החרו החזיקו גם הרבה מן היהודים, אשר בהפקירא ניחא להם, ויקראו גם כן: מתה מתה שפת עבר... אבל למרות כל אלה, למרות לעג-הגאיונים הבורים האלה, חיה היתד. השפה בפי בניה הנאמנים לה, ותהי גם.מקור חיים לעמנו, והאציל מחיי רוחה נם על הארץ, ארץ העברים, ותחי גם היא ... כי בעת תנועת תחית השפה, התעוררה נם תנועת תהית הארץ, ובני ישראל התלקטו אחד אחר לארץ אבותיהם, וממילא היתד. שפת עבר לחיה בפיהם. כן פעלה השפה על תחית הארץ, על קבוץ גליות ואחדות האומה, והארץ-על תודת השפה, וכה היו שתיהן פועלות ומתפעלות נם יחד, ותפעלנה פעולתן, הגדולה על בני עמנו. לאט לאט נהיתה ארץ ישראל למרכז היהדות וחכמת ישראל. כל בחור וטוב .בעמנו. כל בעל מח ולב, כל עשיר ונכבד, כל אדם גדול. ובעל בעמיו קבע את דירתו בארץ אבותיו, ומירושלים יצאו תורה וחכמה ומנהגים יפיס ונמוסים והלך החיים וגם מרה לכל בני הגולה. היהודים שבחוץ׳לארץ־