Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 125

125 ג ה 1 ה הטב? יא4 המטוטלת כשהיא מתעלה ע״י כח עליה מרובה, ירידתה במהירות מרובה, וכשהיא מתעלה עליה מועטת, ירידתה •במהירות מועטת, הכל כדין דבר נופל. ונמצא המטוטלת, בין כשעליתה באה ע״י כה מרובה בין ע״י כח מועט, עושה כל נענוע ונענוע שלה במשך זמן אחד. נתארכה המטוטלת, הרי היא עוברת בעליתה ובירידהה דרך ארובה יותר מזו שהמטוטלת הקצרה עוברת, אעפ״י שהעליה אצל שתיהן באה ע״י בה אחד, ונמצא מטוטלת ארוכה עושה כל נענוע ונענוע שלה בזמן מרובה מזה של קצרה. מטוטלת שארכה כדי מיטר זמן כל אחד מנענועיה רגע. יב * מורה השעות סיבוב אופניו, שנאחזים זה בזה, נעשה ע״י משקל תלוי באחד מהם, בל אחד גורר את חברו הסמוך לו והאחרון גורר ומסבב את היד על פגי הלוח; אלמלא המטוטלת, היה מהלכם במהירות משתגית בלי הפסק , כדין גופים נטרדים והולכים ע״י דחיפות תכופות זו אחר זו *) , אלא כל נגיעה ונגיעה של המטוטלת באחת משיני האופנים, בשעת נדנודה, מעכבת תנועתם כהרף עין ועושה בה הפסקות הפסקות. והואיל וכל נענועי המטוטלת שוים זה לזה בהמשך זמנם, ההפסקות הנעשות על ידם גם כן שוות, ונמצא האופנים מהלך קבוע להם. יג * בל מיני המאזנים עיקרן אינו אלא מוט ישר תלוי ונח, ע״י שתמיכתו באמצע ארכו מכוונת מלמעלה לנקודת כובדו. מוט זה, כיון שהוא נחלק במקום התמיכה לשני חצאים שוים, אין אחר מהם מבריע את חברו **/ . לפיכך אם יהיה קילוגרם אחד בכף אחת וחצי קילוגרם בכף שניה הקילוגרם מכריע, נעשו הכפות ומה שבהן שקולות זו כנגד זו, המוט הולך ונוטה לכאן ולכאן ער שלבסוף נשאר מונח ישר על מקומו ״״״) . פרק רביעי מדת החזרה שבגופים. א4 בל הגופים אפשר להם להצטמצם, ועל כרחך אתה אומר, שבין חלק אחד לחברו מחלקי הנוף, שנמשכים זה אל זה, עדיין נשאר ריוח כל שהוא סמוי מן העין. ריוח זה מתמלא, לפי השערת חכמים, ממין חומר דק מן הדק מתפשט בחלל העולם, שחלקיו מטבעם דוחים זה את זה, וזהוהאיתר. נמצא: כל הגופים שבעולם מתקימים ע״י שני בחות מהנגדים זה לזה, והם כח המושך וכה הדוחה . ב♦ הגופים שנצטמצמו על ירי דחיקה, או שנתפשטו על ידי משיכה, או שננפפו, ואין יד האונס תקיפה עליהם יתרמדאי, כיון שנסתלקה ירומהם, חוזרים *) פ׳ ראשון ג׳. *״) פ׳ ראשון י״ב. ***) פ׳ שלי?!י י׳,