Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 114

פ ו די: 6 114 ומוצק, בי אם ברגבים לא מחבקים, כשלר הזה שאתה יכל לספיר את כל עצמותיו ן ואפילו לאחר כמה ובמה שנים לבריאת המבטא החרש, איי הקירא יבל להפקיע א״ע מן איזה הרגשה לא־רצויה. אף גם זאת בל נשכח כי.לא כל סופרי עברית הוגים מחשבות בצורה אחת ז מהלך רעיוניו של זה, אשבנזי בראשיתו; מחשבותיו של זה מרוססית הופיעו; והרהוריו של השלישי, הורתם ולידתם בזשארגאן -י־ ובלם כאחר מעתיקים את רעיונות־־לבם לשפת עבר (כי אין לך סיפר עברי ההוגה מחשבות בשפת עבר, זה דבר שאי אפשר לעת״עתה), והקורא האמלל מחויב איפוא להבין כמה וכמה שפות זרות בטים יבין מה שכותבים לו בלשונו. בקצרה ״ כל איש אשר יבחן את הדבר בלי ״משפט קדום״ - (הרי לפניכם, למשל, עוד מבטא שכבר נתישן בספרותנו, ובכ״ז כל הקוראים - וגם אני בכללם - עדיין לא הסכינו עמו, ובכל פעם ילטשו עיניהם לו, כמו על עגל בעל שני ראשים, לאמר: כמה משונה בדיה זו! מה שבודאי אי אפשר היה לרא היה המבטא הזה שגור גם בפינו, ולוא גם רק עת קצרה),-כל איש השופט בקרירות דעת, יכיר ויורה, כי אי אפשר לנו לע״ע לברא "ספרות יפה" במובן אירופי, אי אפשר לנו לצייר בשפה־מ ת ה תמונות חיות ולנתחן לכל פרטיהן, אי אפשר לנו לתת פרק שלם מהליכות החיים ומתנועות הזמן עם כל הגוונים הדקים והמשונים, אי אפשר לנו לחדור עמוק עמוק בלב האדם החי ולתאר בפרוטרוט את כל הרגשותיו ודפיקותיו, שאונו והבדתו וכל מה שיארג וירקם שם במסכת המה ׳ אי אפשר לנו ל ת א ר בפרוטרוט אף תמונה גדולה ממחזות הטבע,■ כמו צאת השמש ובואו , הדרת האביב, נשגבות הררי אלף וכו' - אין כה בנו לתאר כמו, בפשיטות ובהירות, אף תמונה אחת מאלה, ואיך נוכל לברא ספור גדול הכולל בקרבו המונות רבות יחד, ואסור לחסר אותו אף שרטוט אחר?-לכן, אדוני הצועקים והמתאוננים, אל תוסיפו לדרוש מאת אחיכם הסופרים דבר שהוא מן הנמנע גס לכם בעצמבם: מה דעלך קשה , מחברך לא תתבע! הסתפקו לעת עתה בציורים קטנים , בעפיזורות קצרות, בחקירות שטחיות, ובכל דבר שאינו צריך להעמקה יתירה ולפרטיות מדוקדקת. הסתפקו לע״ע בחלקים מיוחדים של "ספרות יפה": כתבו שירים, כי גדול בהה של שפ״ע במקצע זה, כי יופי השיר הוא דוקא ברמזים ובאסמבתות, בי אין מנהג המשורר לנתח את הרעיון לכל חלקיו כי אם לדבר בדרך כלל ולתאר קוים ארוכים וחוגים רחבים, כי עז השיר בקצר לשונו ובמבטאים חדותיים - ונזה שמן חלק שפת עבר , ואין לך שפה בעולם המסוגלת לפאעזיא כשפת הקצרה והעניה הזאת; כתבו מאמרים פובלוציסתיים הדנים על דבר שבכלל ומתרחקים מן הפרטיות; כתבו פוליטונים המרפרפים על פני הענינים , נוגעים ואינם נוגעים; כתבו סתירות וחתולים, אשר על כל פשעיהם לרוח השפה ודלות גווניהם תכסה העקיצה, כי החדור וההתול מביא לירי גיחוך ובשחוק תדמע עין הקורא, ומהדמעות -;ס ךמעות גיל "־ תכהינה עיני הקורא ולא