Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 113

טפוותנו היפה רעתידרתיד! •113 ויקמט את מצחו, בכל פעם אשר יפגש באחת מהן, לאמר: מאין באת? ... כל מבטא חרש בשפ״ע, יהיה חדש כל הימים, יען בי לא פרי פי העם הוא, כי אם׳ פרי הדמיון של הכותב, יען לא בכח הדבור התגבר והתפשט בי אם בבח הכתיבה. ואותיות הכתובות סוף סוף אותיות מתות הנה. ואם יש תקוה למבטא חרש למצא באמת חן בעיני הקוראים, הוא רק אם יצטיין ב״חדודו", או אם יזכיר בבנינו איזה לשון הכתוב, איזה לשון התלמוד, או איזה לשון אשר, מפני סבות ידועות, השתמשו בה - אם גם לבונה אחרת - בשנים קדמוניות. אבל הנוכל למצא לכל המבטאים הנחוצים, איזו דוגמא ואפילו קלושה, בתנ״ך ובתלמוד? עינינו הרואות בי, למשל, המבטא החדש "דעת הקהל" נתקבל באהבה מאת כל הסופרים והקוראים , וכל איש יחזה בותומ״י, בלי שום ספקות, את תרגומו של "אפפענטליכע מיינונג", אעפ״י שאין בתרגום העברי הזה כל עומק הבונה של המבטא האשכנזי - ולעומת זה הננו רואים כי, למשל,המבטא "נקודת-הראות׳/ אשר הוא תרגום מלה במלה מן המבטא המצוי בבל לשונות אירופה - איננו מתקבל בלל וכלל על לב הקוראים, ואף לא על לבבל הסופרים האסטניסים - מפני מה? מפני ש״דעת הקהל", בבל אי׳שלמותו, כבר היה בספרותנו העתיקה, ועפ״י סבה ידועה היה ימים רבים שגור בפי הבריות, עוד טרם נתן לו המושג החדש-תחת אשר "נקודת הראות", בכל• בהירותו, כמוזר נחשב לנו וכן יהיה ער עולם, אחרי אש" בזווג הזה לא מצאנו ברוגמאותינו העתיקות, וממילא לא היה ולא יהיה שגור בפינו - בטרם תהיה שפתנו ללשון חיה ומדוברת. ובזה באתי לעיקר בונת מאמרי. בל זמן שלא תהיה שפת עבר חיה גם ב פ י נ ו, כלומר בדבור, אין לנו הצדקה לדרוש מאת הסופרים לברא "ספרות יפה" במובנה הרחב. כי אפילו אס יריקו כל עשירינו את אוצרות כספם, אפילו אם יריקו סופרינו את בל מח קדקדם - לא יצליחו לברא אף ראמאן אחר בתכלית השלימות; בי בשפה החיה רק בכתב, נטל על הסופר לעשות אחת משתי אלה: או להסתיר בחיבו המון רעיונות ומבטאים (ובכלל זה גם אלפי שמות-עצם שאי אפשר, לעת-עתה, לתרגם בשום אופף - או לברא, בלי חשך, המון בריאות חדשות, אשר בוראי היו מוצאות מסלות ללב כל איש בלכתן מן הפה אל הלב, אך אשר בוראי לא יפיקו רצון מאת כל קורא, בשבבן למעצבה רק על הנייר, ויחבלו את מעשי ידי הסופר בצורתן הנראית כזרה. וממילא, אם כה או אם כה יעשה הסופר - ספרותו לא תהיה יפה, כי כידוע לא רק התוך היא העיקר בספרות ־־יפה, כי גס הקליפה, לא רק טוב המחשבה, כי גם יופי לבושה הוא דבר הנחוץ מאד מאד; וגס הבנת הקורא צריך להביא בחשבון - כי זאת הקללה הרובצת על לשון לא-מדוברת, שבל מבטא חדש שנברא בה, מובן בתחלה רק אל יוצרו ועושהו, וימים רבים יעברו.-עד אשר ידעו כל הקוראים את כונתו, כי לא כמו חי הוא נצב לקראתך, לא כדבר שלם