Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 112

שאין לי כלי*מ ל ו ת להלבישם, וכמה מבטאים המלאים זיו בשפה חיה, יהפכו הודם למשחית בצאתם מפי עטי רצוצים וכתותים ולבושים בגדי הרוגים! ובתנאים כאלה תחפצו לברא.ספרות יפה!! טי יודע אם אינם נמצאים בקרב הסופרים העברים שפילהאגנים וטורגניעווים בכה? והתדמו באמת כי הסופרים הללו רק חסרי כ ם ף הם למען יראת פעלם והדרם על ספרותנו היפה? לא, יקירי! בכסף לבד לא יושעו , כלומר לא יושיעו את ספרותנו, כי הסר להם דבר המצוי אף לסופר בינוני באוה״ע - שפה ברורה בלי רמזים ואסמכתות. אדרבא, הנה השפילהאגנים והטורגניעווים שלנו מבקשים מאתכם , הסופרים המיללים על נוולותה של ספרותנו, שתטריחו לתרגם למענם בשפ״ע את המלים והמושגים הפשוטים הללו, הנחוצים להם מאד מאד, למשל: ערנסט (איין ערנסטעס ווארט - ערנסטער מאגן וכו׳), טאפפער, אייטעלקייט, הייזערקייט, לאכערליכקייט, שפאנקראפט, אנשטרענגונג, ביעגזאם, זיך בוימק, נעוויססען, שאטירונג, אפפענהייט, דורכקרייצען, אויפרעגונג, ענטשל$*סענהייט וכו׳ וכו׳.-ראו נא, הנה המושגים הללו אינם מיוחדים לאשכנזים לבדם, כי כל סופר ההוגה דעות אף במרה מועטת מחויב להשתמש בהם, אם רק יחפוץ לכנות את הדבר כמו, ולא לרבר ברמזים ובלישנא דמשתמעה לתמניא אפי - ומה יעשה שפילהאגען העברי, אשר גם ברוחו הגה את הרעיונות הקשורים במושגים באלה, ופתאם נובח כי רעיונותיו עברו את גבול שפת עבר וירומו מעל לאוצר-שרשיה?! ־־ הנכם אומרים כי הנני מפליג לדבר זה, כי לאי בצעקתי כן היא, כי המושגים הנזכרים אפשר ואפשר להכניס תחת כנפי שפ״ע ולתרגמם בקירוב ובדרך השאלה? טוב מאד! אל המענה הזה הכיתי, אף מגיר אני לכם כי בכונה נתתי לפניכם מושגים כאלה, שאפשרעפ״יהרחק, בזעת אפים ובמיץ׳עצבים, להעתיקם לשפ״ע לכאורה. אבל בזה תראו את ההבדל הגדול שבין הסופר העברי ובין הכותב בשפה חיה, למשל, הקורא האשכנזי בפגשו במבטא "ד ו רב ק ר י י צ ע ן די פלאנע" לא ירבה מחשבות על בנין הפעל המוזר הזה, אף לא ירגיש כלל כי המלה "קרייץ" היא יסודו, ולא יחוש כלל שלכאורה אין זווג המלה עולה יפה (כי מה לצלב ולתחבולות אנוש?) וכמו״כ לא יהיה מסופק אף רגע אחד על אדות הוראת מלת "פלאגע" (אשר במקורה היא מלה לטינית״צרפתית, והוראתה העקרית ״מישור, תכנית הבניך - ורק בהשאלה תורה גם על "תחבולה") ותומ״י יבין את המבטא. מפני מה? מפני ששני המושגים בפרט וכל המבטא בכלל שגורים על ש פ ת י כל בני עמו, והדבור נפח בהם רוח חיים של קימא, ואי אפשר להרהר אחריו ולערער עליו. ומשלים כאלה לאלפים המצא בכל שפה חיה (ובמספר גדול בשפת צרפת העניה בשרשים, לפי ערך ׳ והאנוסה לתלות מושגים רבים במלה אחת), אבל ינסה נא הסופר העברי להשתמש בשמית ופעלים ״מושאלים״ כאלה! ואם נס יזקינו, הבריאות החדשות, בספרותנו, ואם גם עשרות שנים תעברנה עליהן, התהיינה כאמת לקנין השפה? האם לא יעקם הקורא את שפתיו