Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 111

ספרותנו היפה רעתיידותי־ד! 111 את הקוראים בלבם, וישמחו הסופרים על הנסיון כי עלה להם יפה, ולא הרגישו כלל׳ כי בתנאים כאלה יהיה הנסיון אך ל נ סי ו ן, ותו לא מידי, כי לא יוכלו להשגיא פעלם ולהוציא את כ ל ״הרעיון״ אל הפועל בחוג הצר אשר חגו למו.- ויקם דור חדש, ויקומו סופרים חרשים אשר לא ירעו, או אשר עשוא״ע כלא יודעים, כי החיים . אשר הפיחו הזקנים בשפת עבר - רק חיים מלאכותיים הם " לא חיים טבעיים ואמתיים. ומביון שהסופרים החדשים ציירו בדמיונם כי שפתנו חיה היא באמת, החלו לתבוע ולדרוש מה שמותר לתבוע מאת שפה חיה מדוברת? החלו לתבוע ספרות יפה במובן רחב? ספורים המקיפים את עולם.המעשה מכל צד, תמונות בולטות, ציורים בהירים, אשר "ניאנסם" דקה מן הרקה, נתוח ההרגשות לכל פרטיהן, ובכלל.כל הני מילי מעליותא שבספריות החיות. ובראותם כי הסגנון המליצי נצב כצר לכל מעלות רוחם, כי אין העולם הגדול, עם המון המעשים והחזיונות, יכל להתקפל תחתיו, ושפת התנ״ך הקצרה והדלה לא תוכל להיות מסגרת לפרוטומי הגדול שהם אומרים לצייר-ויקומו וינתקו את מוסרותיהם וישליכו את עול המליצה מעליהם, ויעשירו את שפתם מאוצרות התלמוד והמדרשים, ויבטאו בשפתם מבטאים גרמנים ורוסכדם וצרפתים, ויכתבו ויציירו ויתארו וינתחו ויעשו מעשים נוראים. אך בכל זאת לא נתקררה דעתם, כי סוף סוף ראו שאין ידם משגת.לכתוב את כל הדרוש לספרות יפה, וכל אוצרות התלמוד לא יועילו לברא בריאה הדשה, אשר תוכל לעמוד במערכה עם הבריאות היפות שבספריות העמים. אז עלה עשן באפס ויקצפו קצף גדול - על מי? על הקוראים האמללים! הקוראים אשמים ברעה אשר המצא את ספרותנו היפה, כי לא יכניסו את ירם מתחת לאבנטם להוציא כסף מכיסם לסופרים שרשו ורעבו, ולוא חיו הסופרים בנחת ובהרוחה, לוא היו יצירי רוחם ..מצופים זהב בירי הקוראים, כי אז - כי אז צצו ופרחו בקרבנו שפילהאגנים וט״רגניעווים חרשים לבקרים , ולא אמר שום סופר צר המקום למוזתי בשפת עבר... אבל, אדוני הסופרים! עד מתי תעצמו את עיניכם מראות נכוחה? עד מתי תשכיחו מלבכם את האמת הפשוטה, בי שפתנו, לעת־עתה, עוד במת ו ת נחשבה, למרות כל אוצרות השרשים החדשים. ולמרות כל ספרותה החדשה?! אס יתכנסו כל חכמי העולם לא יוכלו, לברא אף יתוש אחר, ואם יתכנסו כל עשירי ישראל (גם בכסף גם בדעת) לא יעצרו כח לברא בשפת עבר, החיה רק בכתב, מה שבורא סופר בינוני בשפה, החיה בדבור פה! צאו מעולם הדמיון! שוא לכם אמור לנפשכם כי שפתכם אתכם כמו ששפת אשכנז את האשכנזי ושפת רוסיא את הרוססי! שקר הדבר! מבשרי אחזה זאת: כמה יגיעות יגע אני עד שאעל על זכרוני את המלה הדרושה לחפצי והמצויה בתנ״ך או בתלמודים, וכמה אני מתעמל לביא מלים שאינן מצויות בל.עיקר באוצרות שרשינו! כמה.הרהורים. יפים ורעיונות טובים אני מקבר בלבי ספ$י