Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 109

109!פדותנו היפה ועמידותיח המליצי״ יש סבה נכונה. "המליצים" לא עשו את זר מעשיהם מתוך קלות ראש ו המה ידעו כי הנסיון לברא ספרות יפה נשפהמתה, הוא נסיון כבד מאד, נסיון אשר לא נעשה בכל העמים והלשונות ׳ וכדי שיעלה להם הנסיון יפה ׳ היו אנוסים לגשת אל המלאכה בזהירות יתירה ולצמצם את פעולתם כחוג צר ומוגבל מאד, כי הבהילות והחפזון יחבל את מעשי אנוש ותחבולותיו, וההפרזה תשים לאל נסיון מוזר כזה. המה ידעו כי שפת״עבר המתה אינה דומה לא רק לשפות אירופה החיות, כי אפילו ללשונות יון ורומא המתות לא תשוה כלל; כי שתי השפות הללו במיתתן קריאות חיות, כי בהן ספון מכבר חלק ספרותי גדול ועצום מאד: אין לך מקש! בספרות היפה שלא עסקו בו סופרי יון ורומא, אין לך רעיון נשגב או שפל שלא תמצא דוגמתו בספרותם, אין לך מושג מפשט או מגושם אשר לא בראו לו ניב שפתים, ואין לך תמונה ממחזות החיים החצוניים או רגש וחוש בנפש האדם פנימה שלא תמצא מצויר ומתואר בבהירות ובבאורים רחבים בספרותם העשירה. ־- ולעומת אלה מה דלה היא בכמותה ספרותנו העתיקה! כל עשרה של שפת־עבר יאצר ויחפן בספר התנ״ך, ומה קטן הוא בכמותו זה ספר הספרים! מושגים קדושים, מושגים מעולם האצילות, מעולם שכולו שירה, נמצא בו במרה מרובה; אבל מושגים פשוטים, מושגים מעולם המעשה, מושגים הדרושים לחפץ הבוראים "ספרות־יפה", כמעט לא יזכרו ולא יפקדו בו. ואם לא נסה אף איש לברא "ספתת״יפה", בזמן הזה, בלשונות יון ורומא המתות, אעפ״י שהשאירו אחריהן דוגמאות רבות ושלמות, אעפ״י שעשירות הן בפועל וגם בכח, כי תכונתן ובגינן עלאסטי במאר מאד, ובחמר רך הן ביד היוצר - איך יעלה על הרעת להביא את שפת עבר המתה, הדלה גם בפועל נם בכח ״ לירי נסיון מוזר כזה?!- כל זה ירעו הסופרים הזקנים, אף גם זאת ידעו כי החיים שהם מתאמצים לפחת בשפת-עבר, בהכניסם תחת כנפיה ״ספרות״יפה״ - סוף פוף הם רק חיים מלאכותיים, חיים לא טבעיים, ובחיים כאלה היא נקראת מתה, ובידעם כי חיים מלאכותיים צריכים שמירה מעולה מפני המזיקים, לכן בהחילם את זר מעשיהם- כלומר: את נסיונם המשונה, השתדלו בכל מאמצי כחם הרוחני, לחדש את נעורי השפה ולא להאריך את זקנותה; השתדלו שיהיה לכהפ״ח באפשרות להונות את הבריות, ולפתותם להאמין, כשעה חרא, כי חיה היא באמת - וזה היה אפשר רק בשפכם את קסם המקרא על בל היוצא מפי עטם, בעשותם במתכונת כתבי הקדש, ובהתאמצם לכתוב את כל רעיונותיהם אך ורק בסגנון התנ״ך. אז חזה כל אנוש בשפת״עבר צורה שהוא מביר בה מכבר, אז נקל היה לכל איש להלהיב את דמיונו, ולחשוב באמת כי זו הלשון שבה כותבים אנשים חיים בדורותיו, היא היא. הלשון הידועה לו היטב מקדמות נעוריו, ואם כן ל כ א ו ר ה חיה היא, בודאי חיה היא! הנה נשגבות ישעיה, הנה חמימות ירמיה, הנה מופלאות יחזקאל וכו' וכו׳! לכן נשמרו הסופרים מאד, לבל להסתבך בסבך רעיונות