Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 108

ספרותנו היפה ועתידויו/יו? 108 החצוצרה הכללית - משוס שנוי - ואז מובטחני כי גם להקת הסופרים הצועקים, גם קהל הקוראים המשועמים והמפהקים, כלם יחד אלי יביטו אלי יתבוננו, למען דעת מי הוא המפריע את הסדרים, מי הוא המוליך את הקול על חשבונו הפרטי, וממילא יהיו אנוסים להטות אזנם לי בפרט. וזה הוא השנוי שאני מכנים בנוסח הידוע: גם אני מסכים כי חלק ספרותנו המכונה בשם ״היפה״ איננו יפה כל עיקר. אין לנו אף ספור אחד אשר יוכל להתחרות בטובו וביפיו, עם ספורים הכתובים בלשונות הנוים. אין לנו אף ספור אחד אשר יצייר בחרט־אמן איזה מקצע אשר בחיינו הרוחניים והגשמיים ז אשר יחדר עמוק עמוק לחדרי לב "גבוריו" ויתן לנו מושג נאמן מכל מה שיארג וירקם בקרב נפשם פנימה ז אשר יקרע חלונות במעונות ישראל, למען יוכל הקורא לראות בעיניו את "החיים החמים", את הגלגל החוזר, את המעשים הבולטים - הכל דברים כהויתם, כמו שנהוג באמת בעולם המעשה, וכמו שנוהגים באמת טובי סופרי אוה״ע בספוריהם. לכל זה הנני מסכים ומודה; אלא שאני מוסיף ואומר: ספרות יפה במובנה האירופי לא היתד, ולא תהיה לנו כל זמן שחיי שפת״עבר הם רק חיים מלאכותיים ולא חיים אמתיים, כלומר: כל זמן שנשתמש בשפתנו רק בכתב ולא בדבור. והנני לבאר ולברר חומ״י את המשפט ■הקשה הזה. ■ כל סופרינו החדשים יוצאים עתה למלחמה בררב לשונם על הסגנון "המליצי" (סגנון ■פסוקי תנ״ף אשר שלט בספרותנו לרעתה, כל ימי הסופרים הזקנים. ובאמת אין •לכחד, כי הסגנון הזה, אשר אין דוגמתו בשום ספרות, הסגנון אשר הפקיע את-הסופר מרשות עצמו ויעשהו לעבד נרצע לפסוקי התנ״ך, הסגנון אשר הפך כל מאמר וגם ספרים שלמים למחרוזת-ציטאטים ביבליים, - הסגנון הזה לא נתן לספרותנו להתפתח כדרך הטבע, כי הקיף אותה חומה ביבליית, והחומה הנשגבה הזאת שתה כליל צלה על כל יצורי רוחם של הסופרים, וכל מה שפלט עטם היה כנפל אשת בל חזה שמש. אמנם כן, צדקו מאד מאד כל דברי המתאוננים וכל התולי המלגלגים על.הסגנון המליצי - אבל לא טוב ולא יפה עשו ועושים אלה המתנגדים, בעברם בשתיקה על הסבה האמתית, אשר הכריחה את הסופרים "המליצים" להשתמש דו ק א בסגנון בזה, המשקיע בחבל לשונם. הן כל הבקי בספרותנו היפה, מחויב להודות כיי הסופרים הזקנים, הסופרים בדור העבר , אהבו אהבה עזה את שפת עבר, וכל חפצם ומחשבותיהם היו אך לטובת הספרות לרוחתה לישועתה; וכמו״כ מחויב הוא להורות בי רובם היו. אנשים חכמים, כבירי רוח והוגי מחשבות עמוקות - ומה ראו אפוא על ככה להכניס צוארי המוזה שלהם בעול הסגנון הקשה ולמרר ולענות את רוחם י בעטים קשים? פקחים כאלה.מה ראו לשטות זו? .. ואולם. יש סבה .לכל המקרים ולכל מחזות החיים׳ וגם להתפשטות "סגנון