Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 103

103 פעוטות רופכי ישראל אחרי מות הלל היה לנשיא שמעון בנו, אשר נודע לגו אך בשמו ולא בפעולותיו. הוא היה נשיא באביו (שבת ט״ס. אך מי מלא את מקומו של שמאי, אב בית דין של הסנהדרין, שהיה תמיד חבר להנשיא? על השאלה הזו לא נמצא מענה בדברי הימים. לפי דעתי, בטלה המשרה הזו לגמרי בימי שמעון בן הלל, או שנתנה ביד אנשים שאינם מהוגנים, כמו מנחם ידידו של הוררום שהיה אב בית דין זמן קצר בימי הלל, ושלא היו חכמים בתורה, ולפיכך נשארו שמותיהם מכוסים בחשך. הסבה לזה ודתה, לדעתי, מפני שבימים ההם נתחדשה רעה על ישראל. בנו של הוררוס ״ ארכילאוס, גלה ממלכותו בפקודת אונוסטום קיסר רומי וארץ ישראל נהפכה למדינה רומית, שהתנהגה על פי נציב רומי, ועל כן סר מן הסנהדרין כל צל מדיני עד שלא היתד. עוד גם סענאט אלא סינאד פשוט. בעת ההיא גלתה הסנהדרין מלשכת הגזית להמקום "חנויות" (שבתשם), להראות מה כי אפם כח הסנהדרין וממשלתהשבתה, לא כימי קדם שהיתר. מנוחתה בלשכה אחת מלשכות בית המקדש, אס פקודות הסענאט הרומי והחלטותיו,כמו שידוע, היה להן כח ממשלה אך בשעה שהיה סור הסענאט בהיכל יופיטער ולא מחוצה לו, לא יפלא אפוא כי כאשר רצה נציב רומי להעביר את כח הסנהדרין צוה עליה לצאת מהיכל המקדש ולקבוע לה מקום במעון פרטי. באופן זה היתד, הסנהדרין אך למרכז דתי ולא היה עוד צורך באב בית• דין מומחה. על כן אפשר שלא היה עוד אב בית דין כלל, או, אם היה, נתמנה לא על ידי בני ישראל, אלא על ירי נציב רומי, להיות להסנהררין כשטן וכמרנל, לשמור עליה שלא תתעסק בעניני מרינה ולא תצא מגדרה, נדר הסינאד שקבעו לה. בלי ספק תלוי בזה גם הענין שלא נתברר עוד, היינו שאחרי מות הלל ושמאי כטלה המחלוקת על אדות הסמיכה, שארכה זה כמה. כי אחרי שבימים האחרונים, מימי שמעון בן שטח, היו אבות בית הדין המתנגדים לסמיכה, מטעמים שנתבארו. לפיכך כשבטלו אבות בית הדין בטלה עמם גם המחלוקת בזה, ונכרעה ההלכה כדעת הנשיאים. לפיכך אנו רואים בעת ההיא בפעם ראשונה את התארים "רבי" לחכם פרטי, ו״רבף להנשיא, להבדילו משאר החכמים, שהתארים האלה נתנו אך להחכמים שקבלו ״סמיכה״(ע׳ סנהדרין י״ג) *) , כי תיכף לקבלת ההלכה ע״ר הסמיכה המציאו שם תאר להמוסמכים, מה שלא היה יכול להיות בעת שהאריכה המחלוקת על הסמיכה. בבטול משרת אב בית דין תשלם תקופת הזונות (נשיא ואב בית דיך, ובצאת הסמיכה לפעלה תחל תקיפת התנאים. מ. ל. ליליענבלום. •) הד״ר פראנקעל י״דרכי המשנה״(צד 58) וה׳ מייפ 5ם׳ ״דור דור ודורשיו" (ח״א 190) לא ירדו לדעת זו.