Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 104

סור ה^בור שיחה בין ויזתא מו של המן ונין חרבונה זמר לטוב. ו י זח א: הנידה נא לי, אש^לף, חרבונה, - אם כי מהי_הד אתה ונוג.ע בי;י׳ א.כן.ידעתיף לאיש תמים .ונבר וא_קוה כי וזדבר אלי נכונה - נלוי וידוע הוא לכל באי עולם ין ן -; ד ז•• ז כי היהודים כלם, בזקטנם .עד ןדולם, .עשירים הם, אין..קצה לאוצרותם; הנד לי אפוא מאין בא חילם? הכי יךושה הוא להם מאבותם מו־כוש ם־ךלעמר מלף ״עילם / מ?זת דדם, משלל מץרלם? אין זה כי נאמנו דקרי איא, כי זעשךם הרב כתהום רכה בא מנזל רבים וחמס יד:ם, .כי ימצו דם עניינו כמים ופשטים עורם מ_על .עעמותם, ן?דבינה;;דעתי כי לצוררי ישראל לינך,. ותשובתי מכף רצון לא תפק, ובכל זאת לא אמנענה מכף: רע לף כי ממונם של היהודים, שישכילו אתם עוי:נ.ים אותם, עודנו טמון' המוטל קסמק .