Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 102

איש שלא במשפט קידושין מ״ג א׳) *) , נעת שאיש פשוט האומר לחברו צא והרוג את הנפש אין המשלח חייב מפני שאין שליח לרבר עבירה, והשליח לא היה צריך לשמוע בקול משלחו לחטוא לאלהים וארם, כי "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין?" ועל בן השליח ישא עונו**). בעת ההיא, כפי הנראה, החלו לדקדק בקבלת הגרים (יבמות מ״ז) וקבעו להלכה שלא לתת לגרים שום מינוי ושררה, מה שלא היה קורם לכן (ע׳ שם מ״ה) . בימי יוחנן בהן גדול, הוא הורקנוס הראשון, באו האדומים באונס בדת משה, ושמעיה ואבטליון עמדו בראש הסנהדרין בימי הורקנום השני, אם גם לפי ההגרה היו גרים (גיטין נ״ז, יומא ע״א), ומזה נראה שעד ימי הוררוס לא היו עוינים את הגרים. האמנם, בשאני לעצמי , מסופק אני הרבה באמתת ההגדה המספרת ששמעיה ואבטליון היו גרים. הן גם על. ר׳ עקיבא ור׳ מאיר אומרת ההגדה כדברים האלה (גיטין שם), אם גם בן דורו של ר״ע, ר׳ טרפון. אמר עליו: אשריך אברהם אבינו שיצא ר״ע מחלציך (ספרי פ׳ בהלותך ע״ה), ובעת אשר לא יאומן בי יובל איש גר אשר לא מזרע ישראל להיות איש לאומי ואוהב עמו עד מסירת הנפש, כמו שהיה ר׳ עקיבא, וההגדה על ר׳ מאיר סותרת לדברי הימים, כי נירון נהרג כשגעונו בירי הרומים ולא נתגייר מעולם. אך אם היתה הלכה בישראל בימי שמעיה ואבטליון שאין ממנים גרים לנשיאות, לא היתה ההגדה יכולה לומר על שני הנשיאים האלה שהם גרים. - אך הגרים האדומים וביהוד אנטיפטר ויוצאי הלציו בעלי ממשלת הזדון ׳ ממשלת הוררום, היו למופת לבני ישראל לראות נו עד כמה נואל הורקנום הראשון בהכריחו את האדומים לקבל עליהם דת משה, ועד כמה אפשר להאמין לאנשים, אשר באונס או ברצון הפכו עורף לעמם ***). *) ברור הוא לפי דעתי שדברי שמאי נאמרו אך על איש נגיד ופקיד שיש בידו לצוות, ולא על איש פשוט, כבאור התלמוד (שם) שגם ה׳ ווייס בספרו "דור דור ודוושיו״ קבל אוחו, וראיה לזה ששמאי עצמו סומך אח דבריו על מעשה אוריה החתי, שנהרג בפקודת דוד. **) הנני חושב לבלי למותר לגלות דעתי שהייתי נבון לקרוא במקום הזה "שמעיה" תחת ״שמאי״, ונאמרו דבריו אלה במשפט ד,ורדום לפני הסנהדרין על שצוה להרוג את חזקיה, בשעה שחברי הסנהדרין רבי הלב חפצו או יכלו ללמד זכות על הורדום בזה שלא הוא עצמו בידיו הרג את חזקיה, כפי שנזכר למעלה, ושמעיה לא נשא פנים בדין והרם טענותיהם. או אפשר ששמאי היה אז מתלמידי הסנהדרין והביא ראיה מדוד לחובת הורדום. יהיה איך שיהיה לא יצדקו לדעתי דברי ה׳ ווייס באמרו בספרו הנ״ל (שם ח״א 150) שמשפט ד,ורדום יורה בי ההלכה הקדומה היתד, בדברי שמאי ולא כדברי חבריו, כי לדעתי שמאי וחבריו לא נחלקו בלל, כי הוא מדבר בנגיד ומצוה שהשומע מוכרח למלא דבריו, והם מדברים באיש פשוט, ודברי הגמרא בזה א־נם אלא לפלפול, ***) בזה יתבאר מה שהראשון לשונאי קבלת גרים היה בן דורו של הורדוס, ואב ב*ת דין בימיו, שמאי(ע׳ שבת ל״א).