Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 101

!01 פעולות חכמי ישראל משפטי הארץ שבא לשבת בה. אך לא כן היה אחרי שמכר אנטיפטר את יהודה לפומפיום הרומי. אז בעת ממשלת הורקנום השני וביחוד בעת עריצות הורדום, בשעה שהרבה יונים וחמים יושבי ארץ ישראל חפצו לקחת להם באיזה ערים משפט הבכורה על בני ישראל, אזרחי הארץ, והעריץ הורדום שהחניף תמיד לרומים עמד לימינם״־־ אז אין ספק שלא יכלו בני ישראל להכריח את הגוים קוני קרקעות בארץ ישראל להחזיר אותן ביובל לאדוניהם הראשונים. התקנה שאסרו למכור לנכרי בית ושדה בארץ ישראל ושדה בסוייא (עבודה זרה צ״א), ושהקונה שדה מנכרי בארץ ישראל ובפוריא כותב עליו שטר מכירה אפילו בשבת (גיטין ח׳, בבא קמא פ׳) , בלי ספק שמא יחזור בו המוכר הנכרי עד אחר השבת/-תורה לנו שקנין נכרים בארץ ישראל ובסוריא נרם להם רעה. תולדות הדברים האלה היו יכולות להיות מעציבות מאד בענינים המדינים וגם העקונומיים. כל איש עברי שנצרך מאיזה סבה למכור קרקע שלו היה צריך לבכר את הנכרי על פני איש ישראל, כי הנכרי היה קונה גמור, לצמיתות, ועל כן היה יכול לשלם בעד הקרקע מחיר יותר גדול מישראל, שלא היה אלא חוכר, כמו שהכתוב אומר בפירוש "במספר שני תבואות ימבר לך " כי מספר תבואות הוא מוכר לך"(ויקרא ב״ה ט״ו ט״ז׳. באופן זה היתד. סכנה צפויה לארץ ישראל לצאת מיד ישראל ליר נכרים, ואך.בביטול משפט היובל היו יכולים להקדים את פני הרעה ההיא, על ירי שגס הקונה מישראל יקנה את קנינו לצמיתות כמו הנכרי. אך מפני שלא היתד. להם רשות לבטל משפטי התורה לגמרי, מצאו להם עזר בשחפת מגלות היוחסין. דרשו ומצאו כי היובל נוהג על פי ההורה אך בזמן שכל שבט ושבט מישראל יושב על נחלתו, ולא בזמן שהם מעורבים זה בזה(ערכין ל״ב), ובשעה שנשרפו מנלות היוחסין ובני ישראל.שכחו בזמן קצר את יחוסם לשבטיהם והתערבו זה בזה יכלו לבטל את משפטי היובל, שהביטול הזה, כפי הנראה מאיזה מקומות בתלמוד, היה בימי הלל. בזה יבוארו איזה דברים שתמהו בהם המפרשים במצאם סתירות בהלכות היובל בזמנו של הלל (ע׳ גיטין ל״ו, תום, ד״ה בזמף. מלבד התקנות נשארו לנו מאת הלל שני יסודים עיקרים לכל התורה, יסוד המוסר הבלול בדבריו "דעלך סני לחברך לא תעביד" ויסור המדרש על'פי שבע מרות(ריש ת״ס, שנסתעפו ויהיו לבסיס לכל המשנה והתלמוד. על שם שמאי, חברו של הלל ואב בית דין, נודעו לנו שני דינים שתכונתס יותר מדינית מאשר דתית, ושכפי הנראה לא נתקנו בהסכמת הסנהדרין. הוא היה הראשון אשר התיר להאריך בשבת מלחמת מצור ותנופה (שבת י״ט), תחת שעד ימיו לא נלחמו 'אפילו מלחמת מגן בשבת שלא בשעת סכנת נפשות, במו בעת הריסת החומות . כן הוא מחייב למיתה1 את איש פקיד שצוה לאיש חיל הנתק תדתיו להרוג (1)■ * ר ד 6