Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 100

ותקנתם), וענינו,.שהמלוה היה בא לבית דץ בטרם תעבור שנת השמטה והיה מוסר לו בל חובותיו(גיטין ■צ״ס. ומתוך שכל לוה, כפי הנראה, היתר, לו קרקע, שהרי באין ובית ובאין ענש על הלוים ואינם משלמים, לא היד, איש מלוך, לו בסף, ומתוך שקרקעותיו של הלוה שמכרן לאחרים אחרי שנתן שטר חוב למלוח,, וגם החפצים המטלטלין הנמצאים אצל הלוה, כלם משעבדים להמלוה לגבות חובו מהם, לפי חק התלמוד (בבא קמאי״א, בבא מציעא י״ב), לפיכך כל חוב שנמסר לבית דין לגבות נחשב כגבוי, שהרי בית דין בלי ספק יגבה אותו, ועל כן לא הלה עליו השמטה. לפי דברי התורה כל קרקע שנמכרה חוזרת ביובל לבעליה הראשונים (ויקרא כ״ה). אך מכלל החק הזה יוצא בית הנמצא בעיר הומה, אשר במשך שנה אחריי המכרו יבולים בעליו לגאול אותו מיד הקונה, ואחרי השנה ההיא אם לא יגאל אז ישאר לקונה אותו לדורותיו(שם). טעם החק הזה, לרעתי, מפני שעיר חומה, שיש לה חשיבות ידועה בעת מלחמה, צריכה שיהיו יושביה בעלי-בתים תמירים בה, למען יגינו על הונם ועם זה על העיר עצמה"). בימי הלל התחכמו איזה קונים בעלי בתי ערי חומה, והיו נטמנים ביום האחרון של השנה הראשונה לממכר הבית, היינו בהגיע העת האחרונה שבה יוכל המוכר לפדות את ביתו, כדי שיעבור זמן הגאולה וישאר הבית אצלם לצמיתות. אז התקין הלל שהמוכר שיש לו בסף פריון ביתו ואינו מוצא את בעל דינו הקונה, יטיל מעותיו שהוא צריך לתת להקונה אל איזה לשכה מיוחדה שד,יתד, בעזרה, שבזה המעות נקנים להקונה בכל מקום שהוא, המוכר הפודה יבול לבוא אל הבית, שמכר אז ושפדהעתה,-בזרוע, והקונה יקבל את מעותיו אימתי שירצה (ערכין ל״א). ה׳ וויים בספרו "דור דור ודורשיו" משער בי התקנה להתקין. ליום הכפורים כהן גדול שני, שמא תארע טומאה להבהן הגדול האמתי(יומא ב'), נעשתה על ידי הלל, מפני שבימיו שרף הורדוס את כל כתבי היחש שהיו לבני ישראל ולא היו עוד כתבים למיוחסי כהונה. שרפת כתבי ד,יחם הועילה לשנוי נכבד מאד במשפטי ישראל, לבטול משפטי היובל. המשפט הזד,, אשר רב טוב צפון בו לעם, היה לרועץ לו בהשתנות הזמנים לרעה. כל הימים אשר ממשלת בני ישראל בארצם היתה באמת בידם ומושליהם התנהגו על פי התורה, היה כל איש נכרי, הקונה קרקע בארץ ישראל, צריך לשמור את חק המדינה ולהחזיר מקנתו ביובל, כמובן ממילא שכל זר ונר צריך לקיים את *) לפיכך אין דין בתי ערי חומה נוהג בירושלים (בבא קמא פ״ב), כי ירושלים, בעיר הממלכה,.מקום המקדש ומרבו היהדות, היתד, חביבה ויקרה לכל איש ישראל גם אם לא היחה לו איזה אחוזת בית או שדה בה.