Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 95

05 פעוטות חכמי ישוא?* שני החכמים האלה׳ יוסי ויוסף, היו הראשונים שנפלה ביניהם מחלוקת. המחלוקת ההיא נפלאה לא רק בהיותה הראשונה, אך ביהוד במה שלא נקבעה בה הלכה במשך מאה וחמשים שנה ויותר, היינו עד אחרי מות הלל ושמאי, שהיא עד כלות הזוגות. המחלוקת הזו היתה על הסמיכה (חגיגה ט״ז), אשר לפי דעתי אין הבונה בה אס סומכים על שלמים ועולות ביום טוב או לא, אך הבונה על סמיכת זקנים, היינו אם ראוי לסמוך את חברי הסנהדרין בשם מיוחד, במו "רבך או "רבי", או לא? ") או אם יכול לבא בסנהדרין איש שלא קבל סמיכה. לפי דעתי היו יכולות לבא בענין הסמיכה פנים לכאן ופנים לכאן. מצד אהד היתה בזה טובה להדת, כי אם היו באים בסוד הסנהדרין אך אנשים שקבלו סמיכה, אז לא היו יכולים הצדוקים לבא בסנהדרין, כי הם עצמם לא יכלו להודות בסמיכה וגם החכמים לא היו נותנים אותה להם, אך בעניני המדינה היתה באה רעה מצד הסמיכה, כי אם היו חברי הסנהדרין כלם חכמים מלומדים בתורה, כי אז היו בה אך מעט אנשים מוכשרים לעניני המדינה, כי על בי רוב אין החכמים המלומדים, שכלו ימיהם בבתי המדרש, ראוים לעמוד בראש הפוליטיק, אך היו ימים, שגם להדת לא היתה הסמיכה מועלת, והיינו בימי מלחמה ושעת חירום, בעת שהעם אינו יכול להקדיש כחותיו ועתותיו לתורה, ובימים כאלה היה קשה בלי ספק למצוא שבעים ואחר איש שיהיו כלם סמוכים ובעלי הוראה. אשר על כן יותר טוב היה שיבואו בסוד הסנהדרין.מכל פנות העם והחכמים בתורה יורו בעניני הך־ת ועמהם יסכימו חבריהם בעלי הפולימיק שאינם גדולים בתורה, וחכמי המדינה יתעסקו בעניני הממשלה ועמד,ם יסכימו חכמי הרת, כמו שהיה באמת עד מות הלל ושמאי. אך חכמי הדת ובעלי הפוליטיק לא באו בזה לכלל דעה אחת,כי כל אחד מהם הביט על הענין הזה מנקודת מצבו של עצמו. לפיכך בימי החשמונאים, ער ימי מלוך אלכסנדר ינאי, בעת שמצר אחד היה העם טרורבמלחמות, ומהצד השני היה מרכז הממשלה ביד הסענאט, היינו הסנהדרין (כי יוחנן כהן גדול, או בשמו השני: הורקנוס הראשון, אביו של אלכסנרך, לא נקרא עור בשם מלך, ואריסטובול, *) בל המבארים פירשו את המחלוקת הזאת על דבר סמיכת הקובנות ביוב טוב, וכן פירשו גם האמוראים , ובלי ספק הביאתם לזה המשנה הסמוכה (חגיגה צ״ג א׳) ששם נשנית בפירוש מחלוקת בית שמאי ובית הלל על סמיכת קרבנות ביום טוב, שהסומך משתמש בבעלי חיים ועובר על שבות. אך מלבד שלא יאומן כי דבר קל כזה יהיה חשוב כל בך בעיני חב מ י התלמוד הראשונים שהיו גם חברי הסענאט, מד, שהיה לפלא גם בעיני ר׳ יוחנן (שם ט״ז ב׳) והשתדלו לישב זאת גם הד״ר פראנקל לה׳ ווייס,— נפלא גם כן בי אין זכר ליום טוב במחלוקת הזוגות הזאת. אך מדברי הגמרא והמפרשים בסנהדרין י״ג נראה כי במלת סמיכה יכול היה להיות ערבוב המושגים בין סמיכת קרבנות וסמיכת זקנים, ובאה פה המחלוקת בסמיכת זקנים מפני המשנה הקודמת המדברת ברזי תורת המסורים לצנועים. האמנם בל דברי בענין ד&מיכד. אינה אלא השערה ובחפץ לב הייתי מקבל באור יוחד הגון למחלוקת זו. * .