Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 94

בכל זמן היה מקום לאב בית דין בסנהדרין, כמו שיבואר לפנינו) •), היתה גם סינאד דתי (שם פ״ח ב׳) גם סענאט מדיני(שם ב׳ א׳, שאין קודאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ובו׳), ועל כן כמעט בבל הימים שהיו טובים לישראל ישבו תמיר שני אנשים מוג) בראש הסנהדרין, האחד היה נשיא, והשני אב בית דין. הראשון ישב ראש בעניני הדת והתורה, והשני בעניני המדינה והממשלה (דור דור ודורשיו ח״א צד 35, 103). הראשונים הנודעים לנו בשמם מהזוגות האלה הם יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן, שהראשון היה נשיא והשני אב בית דין (חגיגה ט״ז ב׳), והיו בימי יהודה המכבי. שגי החכמים האלה גזרו טומאה על ארץ העמים, היינו שתרומה הבאה לחוץ לארץ נעשית טמאה ואסורה לכהן, וכי בל הבא מארץ העמיס לארץ ישראל צריך טבילה וביוצא בזה, וגזרו טומאה על כלי זכוכית, היינו שאם נטמאו לא תועיל להם טבילה ככלי מתכות ובלי עץ, אך כבלי חרם שאין להם תקנה אלא שבירה (שבת ט״ס. סבת הגזרה הראשונה" לפי דעת ה׳ ווייס בספרו "דור דור ודורשיר, היתה מפני שבימי אנטיובום הרשע שהיה בזמנם יצאו הרבה מבני ישראל לגור לחוץ לארץ מפני השמד, ורצו בזה לעכב את בני ישראל מן היציאה לחוץ לארץ, וסבת הגזרה השניה" לדעתו, מפני שאז נודע להם כי כלי זכוכית לפי תבונתם שוים יותר לבלי חרס מאשר לכלי מתכות. אך לרעתי לא היה בכח טומאת העמים לעבב את היציאה לחוץ לארץ, בי הבורח מפני השמד לא יקפיד על דבר קל בטומאה " ומה בכך אס לא יאבל תרומה ובשובו לארץ יצטרך טבילה ף על כן נראה לי כי מטרת הגזרה ההיא היתה כנגד בית חוניו שנבנה בעת ההיא במצרים, ושהיו בני ישראל שם מקריבים בו קרבנות, דבר שלא היה לרצון לא לאנשי התורה ולא לאוהבי עמם " כי על פי הדין אין קרבנות קרבים אלא בבית המקדש בירושלים, ואפילו במות נאסרו, ושני בתי מקדש שהם כשני מרכזים לעם אחד מזיקים לאחדותו. על כן גזרו טומאה על ארץ העמים, שעל ידי זה גם הכהנים במצרים נחשבו לטמאים, גם הקרבנות נטמאו, ועבורה וקרבנות במקדש חוניו היתה להפרושים לדבר שאי אפשר. וגזרו טומאה על ארץ העמים בכלל ולא על ארץ מצרים בפרט, כדי שלא תקל הגזרה בעיני ישראל יושבי מצרים, בראותם שאך כנגדם נגזרה, ושלא יעשו יהודי יושבי בבל ומדינות אחרות כמעשה יהודי מצרים. וגזרת הטומאה על בלי זכוכית אפשר לבאר שהיחה מטרתה למעט את התשוקה למותרות והרדיפה אחרי דברים יקרים, כמו שהיתה אז הזכוכית (ע׳ בבא מציעא ב״ט), אשר התשוקה הזו היתה גם היא תולדת אהבת החקוי את דרכי היונים. *) ואפשר עוד שמעולם לא ישבו הנשיא והאב בית דין ביחד במנהדרין, כי אין צורך לשנים יושבים בראש. ועל כן אם היה הדבר הנידון דתי לא ישב אז בסנהדרין האב״ד, ואם היה הדבר הנידון מדיני לא ישב הנשיא, ומציגו בעד זומם (מכות ה׳) שהיה יהודה בן טבאי בסנהדרין בלי שמעון בן שטח .