Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 92

להק שהבת מקבלת נחלה במקום שאין בן (במדבר כ״ו ה׳) הוצרכו להחליט שהיא פוטרת" כבן, גם את אמה מן היבום, אם גם אין זה ■מסכים עם הדברים ככתבן שנאמרו בהק היבום, שנקבע, כפי הנראה, קורם שנעשו הבנות ליורשות נחלה, והיתה הבת כדבר שלא בא לעולם. באחרית ימי התקופה הזאת צמחה בישראל רעה חדשה, המתחדשת בכל זמן, בשעה שבני ישראל מתקרבים אל העמים. כל עם יש לו מדות טובות ורעות, וראוי לכל עם לחקות כפי האפשרות מעשי עם אחר בכל דבר טוב. אך לדאבון לב החקוי הזה הוא כמעט תמיד לא לבד בדברי הבל שאינם מעלים ואינם מורידים, כחקוי שמות זרים ״ אבל גם כמעט בבל המרות הרעות שיש לאותו עם, שאנו חפצים קרבתו. קופים באלה יש בכל דור ודור למרבה, ואין פלא אם היו כמותם באחרית התקופה. שאנו עומדים בה. אם הטיבו אשר עשו בני ישראל בלמדם את דעות היונים, אם עשו סכלות גדולה אך בלתי מזקת בל כך, בהקראם בשמות יונים, ער שגם ראש הסנהדרין נקרא בשם יוני, אנטיגנוס, הנה הרעו והשחיתו מאד בהפרם את בריתו של אברהם ובלכתם אחרי תועבות היונים ואליליהם. אחרית הרע הזה היתה, כי איזה מאוהבי דרכי היונים בקשו מאת המלך הטפש אנטיוכום מלך סוריא להעביר את בני ישראל מדתם לדת היונים בעל כרחם " הרבה עברו והרבה נהרגו על קידוש השם, עד שקמו החשמונאים ויצאו לישע עמם. אין ספק שהתנועה הרעה והמבישההזאת היתה סבה להוצאת איזה הקים מצד הנאמנים לעמם ולתורתם, אך אין בידינו להראות בבירור על איזה הקים מזמן הזה, מפני שהתלמוד אינו מדבר כלום על אדות התניעה היונית הזו, וכמעט שאינה ידועה לו. אף על פי כן, מלבד איזה ימים טובים המנוים במגלת תענית, שנקבעו לזכר הנצחון על אוהבי היונים ושבטלו אחרי חרבן הכית השני, הננו חוגגים עד עתה את ימי החנוכה לזכר מפלת אנטיוכוס, אם גם החג הזה קבל תמונתו האחרונה אך בימי בית שמאי ובית הלל. ספר המכבים מיחס לעת ההיא גם את ההיתר לאדם להלחם ולעמוד על נפשו ביום השבת. לפי דעתי צריך ליחס לאותו הזמן גם את הגזרות: ארור אדם שילמד לבנו חכמת יונית וארור אדם שיגדל חזירים(סוטה מ״ט:) *). בכל אופן קרוב הדבר מאד *) לפי דברי התלמוד נגזרו האסורים האלה בימי מלחמת האחים החשמונאים הורקנום ואריסטוכלום על דבר המלוכה, הו לשון התלמוד: "כשערו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנום מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בבל יום ויום היו(הפנימים) משלשלין דינרים בקופה ומעלין (החיצונים) להן תמידים, חיה שם זקן אחד שחיה מכיר בחכמת יונית, לעז להם (לאותן שבחוץ) בחכמת יונית אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה (הקרבת קרבנות) אינן נמסרים בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו, נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזרים ואדור אדם שילמד לבנו חכמת יונית (סוטה שם). אך לפי דעתי, הספור הזה דורש מלואים בפרטיו,