Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 89

משלם נזק שלם *) (ע׳ גמרא שם) והאדם (ב״ב ט״י). אחר כך באה משנה חדשה ופירשה אותה: כיצד ״הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה״? הבהמה מועדת וכר(שם צ״ז א׳); כיצד "השן מועדת לאכול את הראוי לה"? הבהמה מועדת ובו׳ (שם י״ט); "שור המזיק ברשות הניזק" כיצד? (שם כ״ד, ופה תבא מחלוקת ר׳ טרפון וחכמים בענין זד,) ז "אדם" מועד לעולם ובו׳(שם ב״ח. אך רבינא, רבא ורב אשי לא שמו לב לזאת ופלפלו למה לו להכפיל את ההלכה (שם י״ז׳ וע׳ תוספות י״ז ד״ה הבהמה). ממילא מובן, שגם דבר זה אינו אלא דוגמא למשניות רבות ופלפולי התלמוד בהן .. תקינים**0 גדולים ונכבדים נעשו בתקופה ההיא. בעת ההיא נסררו ונחתמו כתבי הקדש (בבא בתרא ט״ו א׳), עניני הממשלה והדת באו להנהגת מועצה אחת שנקראה תחלה מועצה(ולפי דעת קצת היא הכנסת הגדולה) ואחר כך בשם סנהדרין גדולה (ע, סנהרדין ב׳, פ״ה ב׳), הפצת למוד התורה בין כל קצות העם (ע׳ אבות פ״אמ״ס״אשו־ על כן חדלו הכהנים להיות המורים היחידים לעם, תפלה במקום רבוי הקרבגות וכיוצא בזה. אך הדברים האחרונים, אשר הביאו טובה רבה לישראל, גרמו לו גם פרוד הלבבות, ובני ישראל נתפלגו לצדוקים ופרושים. הראשונים היו, כפי השערתם הנכונה של המבקרים, הכהנים בני צדוק הנזכרים ביחזקאל(מ״ז ט״ו>, והאחרונים היו מורי העם שנקראו בשם הנ״ל בלי ספק מאת הצדוקים מנגדיהם, על שפירשו את עצמם מן המנהגים הקדמונים כפי צורך הזמן. זמן הפרוד הזה לא נודע בצמצום, אך האגדה הידועה האומרת כי נתפלגו על ידי מאמרו הידוע של אנטיגנום איש סובו "אל תהיו כעברים" וכו׳(אבות פ״א מ״ג), תורה לנו בי בימי אגטיגנום כבר היו לכתה בפגי עצמה, ואין ספק כי תחלת הפרדס היתה איזה זמן קודם לכן, אך בזמנו נפרדו לגמרי וקבלו שם חדש ותמונה ידועה. וכך היה מהלך צמיחתם, כפי העולה מדברי המבקרים וכפי הנראה מדברי הימים ההם. אנשי כנסת הגדולה והפרושים שהלכו בעקבותם ראו היטב, כי כל הימים אשר תהיה המשרה ביד הבהנים יהיה העם שקוע באולתו, אשר כפי מצב הימים ההם היתה האולת הזאת מקור נפתח לאמונה באלהים אחרים. הכהנים,כמו כתה של כמרים בעלת זכיות מיוחדות, היו עיניהם ולבם על פי רוב אך אל בצעם *) מן הכתוב "או נודע בי שור נגח וגו׳ ולא ישמרנו בעליו" (שמות כ״א ל״ו) יש באמת להחליט כי אחרי שהאדם צריך לשמור את שורו בכלל שלא ילך ברשות אחרים, כמו שהוא צריך לשמור את שורו המועד שלא ילך ברשות הרבים ) לפיכך אץ הבדל בין תם ברשות הניזק ובין מועד ברשות הרבים, ומי שלא שמר אח שורו מרשות אחרים הרי הוא ב״ולא ישמרנו" וחייב בנזק שלם, אך המאוחרים, ר״ט וחכמים, הלכו בזה בדרך אחרת. **) ממאמרי: 10־01ג6ק 14ס0ס60ע68 06.13.010 ־151 1נןו1ק0(|>€? שגרפם ב״ראזסוועם" שנה שלישית נומר 27 בשנויים.