Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 55

שלא יתפרץ בנפשכם הקרח מבחוץ ויפסיד לחלוחית היהדות שבכם, וקבלו עליכם מלכתחלה, שלא תבקשו מלמודבם טובת הנאה מרובה, אושר ותענוגים בחייכם. חוץ מהתענוג הזה בלבד. שלב האדם מרגיש מידיעתו איזו דבר הבמה על בוריו. אדם מישראל ׳ כשהוא עוסק בחכמה, למודו צריך ומחויב להיות לשמה. וזהו מפני שכל ישראל ישלחם חל ק לעולם הבא, שאין מתן שכרה של חכמה ליהודים אלא רק לעולם הבא... והשנית, יהי רצון מלפניכם, שתכבשו תאות לבכם בזמן זה, שמדת הדין גוברת, ולא תטפו ההר כגיגית על אחרים, שיקבלו את השכלתכם, שמא• על ידה אתם עושים אותם אומללים ביותר.-בקשו ותמצאו איזו ענינים מועילים אחרים לזכות בהם את אחיכם, אם שלומם וטובתם אתם דורשים בכל לבבכם. הדברים האלו. שיצאו מלב בנימין, נכנסו בלב האברכים. בדמעה על לחייהם החזיקו בידו ונשבעו, שיזכרו את דבריו ולא ישכחום עד עולם. כשנתפטרו האברכים ויצאו בלב נשבר, היה בנימין עצוב ונפעם כאיש נדהם, ועיניו הפקוחות עד חצין חמרמרו מדמעות. רגעים אחדים היה שקוע בהרהורי לבו ושתק, ואחרי כן הניע ראשו באנחה.ואמר בלחש כמדבר לעצמו: - מה פשעו ומה חטאתו של ילד עני ואומלל, של יתום נעזב ונעלב זה, אם דמיו רותחים בילדותו, כדמי כל הילדים אשר כגילם?! אם גם נפשו חשקה לראות כבוד יה בארץ החיים, לחיות ולהשתעשע ברמי ימיו עם כל יושבי חלד? לא, יתום אומלל, אומרים לו בעולם, דמיך אל יהיו חמים!... לא, ילדמסכן, אין לך ילדות בעולמך! אל לבן״עני תשוקת הנפש ובמקום אחרים אל תעמוד, שהן רשאי ן ולא אתה, ומה שלפניהם אושר וסם חיים-לפניך צרה וסם המות... - לבי לבי על הנערים האלה! סיים בנימין קינותיו, ונשא עיניו להאנשים היושבים לפניו. בנים נחמדים המה ונעימים. - ורבי יעקב לא שקט ולא נח, לכבוד המקום ולכבוד התורה. על פי גזרתו כבר גלה אותו החתן מבית חמיו ונאנס לתת גט פטורין לאשתו. אומרים. שהחתן, האפיקורוס הזה, ורעיתו אשת-נעורים, דרו באהבה וחבה, ור־,נאהבים והנעימים האלה נפרדו בבכיה, ועמם ביחד בכתה גם בתם הקטנה, שנשארה יתומה שוממה בימי עלומיה. ועוד אחרי כן, כשהילדה האומללה היתה פורשת ידיה, מחפשת בעיניה ובכה תבכה תמרורים: א״בא. אבא! עיני האם העצובה הורידו כנחל דמעה ובקול דממה שובר לבבות אף היא תיבב ותשיב אמריה לה: הסי, בת, אין אב! אוי לנו, שוממות הייגו גם שתינו. הסי, בתי, הסי!... ובעת שרבי יעקב היה מזמן את עצמו להעביר שאר החייבים תחת שבטו נודע לו מפי השמועה, שמסרוה לו בעלי סייעתו בדברי שקר הרבה בדואים מלבם, כי בנימין נשא פנים להקליפה, ואלה האברכים פושעי׳ישראל מצאו חן בעיניו ודבק בם והיו