Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 54

דאגה התולדה להאילנות שבגנך. בכדי לקיימם עכבה בתוכם לשעהקלוח לחלוחיתם של חיים והצניעה אותה בזהירות יתרה, כמו שמצניעין במרתף את האוכלין מכוסים וטמונים יפה יפה כהוגן, בשביל שלא יפסידם הקרח. - כמה גדולים מעשי אלהינו! קרא בנימין בתמיה. ומה היה, דרך משל, מהרהר אני בלבי, אלמלי הפליאו. לעשות איזו תחבולה בחכמה, שהלחלוהית תצא עכשיו חפשי ממצפונהוענפי האילנות יהיו מתכסיס בעלים? אומרים, שהאצטננינים עשו בראשונה מעשים כאלו. - אין אלה אלא מעשה להטים ואחיזת עינים, השיב עור אחד מהאברכים; ובאמת על ידי תחבולות בני אדם, מעשה תעתועים, היו האילנות כלים ואובדים. חיי שעה מדומים ומלאכותים היו עולים להאילנות אחר כך במחיר אבוד חייהם לעולם. הקור היה פוגע בהלחלוחית ומאבדה, הענפים.עם העלים המלאכותיםהיו מתכמשץ לאלתר ונושרין, - ואין צריך לומר פירות, שלא היו מעולם. ־- אם כן, בני, אמר בנימין כמתמיה, הרי אתם מעידים, שכל מה שעשה הקדוש ברוך הוא בעולמו - טוב ויפה ומתוקן בחכמה. ולמה אין אתם רואים כבני ישראל היום ובמעמדם, שהם עכשיו בו, את כיח מעשיו של רבון העולמים וגבורותיו הללו שבהאילנות בימות החורף? וכי לא כך הוא, בנים אהובים? השמים מתכסים היום בעבים שחורים, מכל צר מתרנשין רוחות רעות, זיקין וזועות- היהודי מתנודד אילך ואילך, משפיל ראשו לפני הרוח ואין לו מנוחה אפילו רגע אחד, וכמדומה שעוד מעט והוא נופל. ונעשה גל של עצמות. אלא הלחלוחית של היהדות צפונה עמוק עמוק בקרבו. ומשתמרת בשמירה מעולה. יש בתוכו לפני־ולפנים רוח חיים, נפש ונשמה. יהי רצון, שיניחו לו עכשיו ולא ישתדלו בכל מאמצי כיח לתלות בו, על ירי מעשה תעתועים ולהטים קורם זמנם, מיני עלין האלו, שמלבד חולאי הנפש ויסורים ומכאובים לא יצמחו מזה פירות כל עיקר! לאחר ימים, אם ירצה השם, כשתזרח החמה באור פניה, הרוחות ישתקו והאויר בחוץ יתמזג כראוי, הבאים - יקוים בו מקרא שכתוב, יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה. ואם .יש ביד בני ישראל בזמן שהשנים כתקונן למלאות פני תבל תנובה - הרי יבוא ספר תולדות בני אדם ויעיד בם. דברי בנימין פגעו פתאם כברק בהאברכים, איש אל אחיו תמהו ולא מצאו מעגה, '.אלא הגדול שבהם ננער תחלה מתמהונו ואמר בנפש מרה : - נמצא, שגזרה היא מלפניך, רבי בנימין, שלא נלמד כלום! אבל מה נעשה אם נפשנו חשקה במדע, להבין ולהשכיל ולראות חיים כשאר בני אדם? -שמעו בנים! השיב בנימין. ללמוד חכמה ומדע אתם רשאץ, אלא דוקא על התנאים האלו: ראשית, אל תהיו מסיחים דעתכם בשעת הלמוד, מהזמן שבו אתם חיים, ומכל מה שנעשה עתה סביבותיכם, ונשמרתם מאד לנפשותיכם. הוו זהירין מאד