Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 53

עליה את ההלל הגדול ונשתתקו. באותה שעה בגימץמדבר ויורה כחץ משלו: - עץ הדעת בעצמו אינו רע, רע הוא אלא זה בלבד, מה שאדם וחוה מיד ב שט עמו מעץ הדעת הביטו על עצמם בבלמה ונתביישו. הרגישו בעצמם שהם אומללים וערומים והתחילו להתלבש על פי המאד״ה הראשונה. ואם לשעבר בגן עדן הרי זה היו אומללים ושרוים בצער עכשיו ובמקום אחר על אחת כמה ובמה!... האברכים הבינו עד היכן דבריו של בנימין מגיעים והתחילו כלם בבת אחת לטעון כנגדו. ובשעה שמעתירים עליו תשעה קבין דברים הם מפצירים בו לשתוק ולשמוע, אף על פי שבנימין מעצמו שתק ולא נכנס לתוך דבריהם. וכשנפסקה השיחה באותו ענין קם בנימין ממקומו והתחיל לטייל בחדרו עקב בצר גודל, ואחר כך עמד אצל החלון לפני פרדס קטן בתוך חצרו, שהיה חומד לישב שם בימות החמה ונהנה הנאה מרובה מכל אילן ואילן ומכל שיח ודשא עשב. - בוקר, ומבוקה תועה בחוץ! קרא בנימין משתומם ונשקף בעד החלון. נשיאים ורוח וקרח נורא! ימי הפורים עבדו וזמן האביב מגיע, והחורף עוד מושל בארץ ככל עזוז נוראותיו. החורף הראה באמת כה מעשיו בזעף, כחיה רעה פצועה מחצים ואבני בליסטראות ומרגשת שבא קצה, והיא מתעוררת באכזריות רצח לנקום נקמת דמה בטרם תלך מארץ ואיננה. רוח סערה התחולל בנהם ויללה כיללת זאבי ערבות רעבים, מפרק גגות ומעלה עמודי שלג מעל פני האדמה ומערב אותם באויר העולם עם פתי קרח חדשים מקרוב באו מתוך חשכת העבים, המלבישים כל השמים קדרות ומעציבים רוח כל איש בפניהם הנזעמים. על רהיטי הבית והמעזיבות מתחת הגג עומדים קדורנית עורבים וצואריהם עטופים ומתכנסים להתחבא מפחד הסער, אשר קרם בדרך. עומדים בחיל וברתת " כמשתאים ומשתוממים על המראה המוזר בקרבנו בעתכזאת, שיושבי תבל ושוכני ארץ. שם ב מ ד י נ ו ת ה ה ן. הרי זה כבר מתענגים על נעימות האביב ומתוק להם האור וטוב לעינים לראות את השמש!- העצים לפני החלון, הערומים ואין בהם סימן של חיים, כחבילות גדולות של קנים יבשים, משפילים ראשם ומתנודדים לרוח, הסוער עליהם בגבורתו, ונרמה כי עוד מעט והם מתפוצצים ונעשים גל של בקיעים. כל האנשים, שהיו בחדר, אימה חשכה גדולה נופלת עליהם, והיו מספרים באותה הזועה והרוח הרעה השוררת בחוץ. - חבל על האילנות שלי דאבדין כלם! קרא בנימין במר נפשו כמתיאש.׳ החורף הזה עם קרחו הנורא וזועותיו, לפי דעתי, כלה הוא עושה אתם!' -אל תירא, רבי בנימין! מנחם אותו אחד מהאברכים בשחוק זו, שפירושו: אתה מדבר סבא לא בדעת, במחילת כבורך, בענין זה קח מפי תורה ואאלפך חכמה... פחדך, רבי בנימין, פחד מרומה הוא, והדבר אינובן, כמו שנראה למראין עין. ובאמת' פרדס - .(>)׳ י —