Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 50

בחירת הדרך ולא בלכתכם בדרך. לכו. אחי, ואל שדי יתן לכם רחמים ויברך אתכם! - כן דברת, רבי בנימין! קרא העם. יעצת בדעת ובחכמה, יתן לך השם אורך ימים. אבל איך נלך ובידנו אין פרוטה? ראה עמידתנו דלים ורקים ואנו צריכים סיוע להוצאות הדרך! -מצדי, השיב בנימין בדמע, מצדי הריני מוכן ומזומן ליתן הרבה יותר מכפי כחי, יתנו אף אחרים אפילו רק כפי כחם ואפילו פחות מכפי כחם.לדבר מצוה זו, וכדאמרי אינשי "ממעה ומעה נתמלאה הסאה". ♦ - יהודים! נהם רבי יעקב ממקומו כארי. איני מכיר אתכם עוד ואיני יורע מה זאת היתה לכם היום, יהןדים! אוי, אוי! אני קורא ומתמיה, איך אפשר להם ליהודים לשמוע דברים כמו אלה מפי ר ב י ב נ י מ י ן ש ל כ ם ונפשם לא תהא סולדת בהם!... הרי היא חילול השם ובזיון התורה הקדושה להפוך דבריה לדברי ליצנות!-אי שמים! הוי תורה הקדושה! הוי אבות הקדושים! הרי זה בא ועשה פני. הסדרא לך-לך, במחילת כבודכם. כגיונא ד״מאנדריש". ראוי לקרוע!... - אין עוד מה לקרוע!- הכריזה בת קול מתוך קהל העם העומרים צפופים - אלו מבני הכנופיא... הרי זה כבר קרעו אף את העור ״מעל החיים ומעל המתים״. -עז הפנים! גער רבי יעקב בנהימה. מי הוא זה ואי זה הוא דחציף כולי האי?... - שמע קולנו! קוראים יהודים בקול בוכים. צר לנו, רבי יעקב! רע וצר לנו מאד. עשה מה למעננו ויתקבץ ממון להוצאות הררך! - אין לד,יהודים לבטוח אלא במלך חי העולמים, אבינו שבשמים, ברוך הוא וברוך שמו! מוכיח רבי יעקב את העם במוסר השכל וענות צדק. ה׳ ילחם לכם: מי שנותן להם לכל בשר ומפרנס ביצי כנים יפרנס גם את יה ודי ו היקרים עם סגולתו. לתת - אינו יכול אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. - שבו לכם עם החמור! כך אומר לכם אני, אני רבי יעקב!... אל תשכחו, אחים, את חובותיכם... לפרוע... לצרכי הרבים, מלבד שאר דברים... ומה שאתם חייבם לי וגם... מפני א לה י יעקב אין לברוח!... הללוהו באמירת תהלים, בסיגוף הגוף ותענית; הללוהו בתוף ומחול-בסוף הרי ימחו ל לכם חטאותיכם, והאל הטוב ירחם. בנימין קם ממקומו שותק ומחריש ויצא מן הבית, ואחריו יצאו כל העם, והאסיפה נגמרה בלי כלום. בלי כלום להעניים האומללים ובנשיכה לבנימין - נשיכת שועל שרשומה נבר. רבי יעקב בצאתו בשלום מהאסיפה קבל עליו בנדר לענוש את בנימין בעקיצה קשה, שיהא מרגיש הכאב לעולם. ורבי יעקב אומר ועושה, מדבר ומקיים. לא היו ימים מועטים ונראה בכבודו כנגד ביתו של בנימין ביח מרזח חרש ויפה, ששם היו פני העיר שותים וסועדים את לבס בנהירו דאנפין וחדותא.