Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 49

49 לא נחת ביעי!* ביון שהכיר אברהם אבינו את סוד היהדות מיד מתחלת עמו פרשת לף־לף ונתטלטל מארץ מולדתו. וכיון שנימול ונעשה בן ברית, היהודי הראשון בעולם" הרי זה הוליד בן לעת זקנתו. יצחק בנו, שנימול ונתייהד לח׳ ימים, הרי זה הוליד תאומים בפעםאחת, ופרשתלף־לך נתקימה אף בו וטלטל עצמו בעולם. יעקב, איש תם ויהודי כשר, קיים בעצמו פרשת לך־לך וברח מפני עשו אחיו הרנה, והיה נשוי לארבע נשים והרי זה הוליד שנים עשר בנים; וחזר לקיים פרשת לך״לך וברח מפני לבן הארמי וטלטל עצמו ממקום למקום עד שבא עם בניו למצרים, שיוסף הצדיק היה שם חשוב וקרוב למלכות ומוכר תבואות האחר בכל הארץ. מה שבני ישראל נשתקעו שם שנים רבות ולא קיימו פרשת לך״לך - בזה אינם חייבים כלום מפני שהטאטאר הרי זה היה מחזיק בם. בין כך ובין כך היו פרים ורבים מרוב עוני וצער וילדה אשה ששה בנים בכרס אחר, על אפם ועל חמתם של שונאיהם. ומשה רבנו, שעדיין בקטנותו היה בקי בפרשת לף־לך, הפעיל על ידי אותות ומופתים גדולים, שישחררו את בני ישראל לזמן שלשה ימים. ומכיון שיצאו מרשות עכו״ם הרי זה היתה הברירה בידם לקיים פרשת לך-לך כהלכתה. הם מקבלים את התורה על הר סיני ועוסקים בפרשת לך־לך ארבעים שנה במדבר. יגעים ועיפים הם נכנסים לארץ כנען ומבקשים לישב שם במנוחה. אבל ישראל אין להם מנוחה בעולם הזה והם נדחקים משונאיהם מסביב. ואחר כך, כשחם עליהם הקדוש ברוך הוא והושיבם על אדמתם, והרי יש להם נחלאות ובית הבחירה ויושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו ונהנים בהייהם, מיד קפצה רומא ביניהם ונתפרדה החבילה לשתי כתות ולשני בתים נבדלים. היו סוטרים וחובלים ומזיקים וממיתים אלו את אלו, ער שבא שלמנאסר מלך אשור ויאמר לישראל: לך-לך לחלח וחברולקצוי ארץ, שהפלפל השחור גדל שם. פזרם בין האומות ונטמעו בין הנוים ועדיין לא נדע היכן הם. לאחר זמן בא נבוכדנאצר מלך בבל ויאמר גם לשבט יהודה: לך־לך מארצך! - לימים שבו קצת מהיהודים לאדמתם, אלא שהם עבדים עליה וחייהם אינם חיים. האויבים מצירים להם מחוץ, והם מצירים זה לזה בינם לבין עצמם בבית. כך נמשך להם הזמן בענויים וביסורים קשים, עד שבא טיטום הרשע וחזר להם פרשת לך־לך, ועד היום נשאר להם הדבר בזכרונם. מזמן ההוא ואילך פרשת לך-לך הולכת ואינה פוסקת... - זהו, רמתי, ספר קורות ישראל - סיים בנימן דבריו בקול נמוך ובאנחה שוברת לב שומעיו-זה ספר קורות ישראל ישן נושן וחדש תמיד... מתחלתו ועד סופו אינו אלא״לך״לך׳ היה והוה גס עתה בימינו.- לך־לך, עמי! לחרמון או לוואהלין או למקום אחר - היינו הך. בזה אין ספור המעשה בקורות ישראל נגמר עדיין " והנדנוד והגלות אינם פוסקים. העניים הגולים חרסונה אולי עוד יהיו מטולטלים לוואהלין ואלו שבוואהלין יגלו למקום אחר, וגלגל חוזר הוא בעולם עמנו האומלל!-מה נעשה? לבו, בני ישראל! רק א ל ת ר ג ז ו ב ד ר ך׳ אל תהיו מדיינים ומריבים ביניכם " לא בדבר