Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 48

את העיר כמרקחה. נתגברה הערבוביא ונתבלבלו הדעות: יש קוראים וצועקים 5 לוואהלין! במקום שאפשר לעשות עסקים ולהעשות מלמדים. ויש צווחים: לשם! ״לפאת ימה, העולה לנבול דודנו ישמעאל!". הברסנים, אלו בני אדם מתונים ובעלי ברסין מפונקים׳ הם אומרים: הבל הבלים! כל המשא ומתן בענין זה אין בו ממש, שב ואל תעשה עדיף; לא לכאן ולא לכאן ואשרי יושבי ביתך! ומביני רוחא הרבים כקנה כשכשו בדעתם כבהמה, שמכשכשת בזנבה לכאן ולכאן. והנה מהומה וצוחה ואין לבני העיר מנוחה, עד שנתקבצו לאסיפה נדולה ואף רבי יעקב ובנימין בתוכם. רבי יעקב קפץ כדרכו בראש ופתח ואמר: הקולוניות אינן לפי טבע זרע היהודים, בגי אברהם, יצחק ויעקב. המלמדות והמיתה אין מאחרין תמיד ומצויות בכל זמן ובכל מקום, והתרשלות הבטדזון בהשם יתברך היא עברה גדולה. ולפיכך שביתת היהודים בתוך תחומם חובה היא,ואתם אל תצאו איש ממקומו!-הכרסנים הסכימו לדעתו ומכיכי רוחא, הנמשלים לקנים, נענעו לו בראשם. ומיד התרעש כל העם ונתלקחה המחלוקת בין הצדדים, כלם כאחד ממללים, הקולוניותים את הוואהלינים מקללים והוואהליניט את כבוד מקלליהם מחללים, ויהי קולות וברקים נפץ וזרם דברים קשים ומרים, ומכיכי רוחא מתנועעים ומתנודדים אילך ואילך, לחילק ולבילק. והקולנים מהחבריא של רבי יעקב מתנשאים בקצף גדול ומרעימים בקול אדיר וחזק: קבצנים! לטייל בעולם אתם מבקשים על חשבון אחרים? ותרנים אתם בממונם של אחרים! כמה עזות וחוצפאיתרה היא לבלתישמוע מה שהגבירים בני העליה מדברים! כסבורים אתם, שהעולם הפקר? המתינו מעט ותראו, שלא הגיעה עוד השעה לפרוק עול ולהתפטר מן המכס... ומן... רבי יעקב עוד חי וקים ויחיה, בעזרת השם, לאורך ימים!... הקולוניות עסוואהלין מתלהבים ובוערים שניהם יחדיו וחותים נחלים ופחים על ראשי בני החבריא, מגנים אותם ואומרים: רב לכם מלחכי פינכי להיות כקלמי לאפרים וכעלוקות לבית יהודה!... ובשעת המהומה הגדולה הזו יושב בנימין על מקומו ומשפיל ראשו כדרכו ושותק. כיון שנלאו כלם מלצעוק הגביה את ראשו בנחת והניח ידו על מצחו, לרמז שהוא מבקש לדבר. - הם! קרא זה אל זה ואמר. רבי בנימין מבקש לחוות דעתו אף הוא! - וכי נתקררה מעט רוחכם, רבותי, ונתישבה דעתכם לשמוע? שאל בנימין בפנים שוחקות. -דבר, רבי בנימין, ונשמע! דבר, יאריך האל ימיך. - לחנם אתם מתקוטטים, אחים אהובים - פתח בנימין בקול נמוך ובנעימה כדרכו - כמדומה לי אין אתם יודעים ספר קורות עמנו בני ישראל. הרי לפניכם הספר הזה כלו בדברים מעטים. כל העם נשתתקו ועמדו בלי שום תנועה, אין פוצה פה ואין מניד אצבע, כאלו פרחה נשמתם. ובנימין פתח ואמר בלחש: