Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 45

45 ל* א נדה ליעל,צ שני מאורעות נכבדים התרגשו ובאו באורך הימים והרגיזו את בל העיר. בני הקהלה כלם לא היו עמוקים אלא בהם, ורבי יעקב שלנו השתמש באותן המאורעות לשפוך הקיתון על פני בנימין. וכאן מצא מקום לגבות את חובו מבנימין ולהפרע ממנו. ג. בימים ההם ורעב של בצורת היה באפרכיא שלנו. סאה של תבואה היתר, הולכת ברמים יקרים ונפוחי רעב מבני העניים היו שוכבים בחוצות ונאנחים.. ומכיון שנתן רשות למשחית אינו הולך יחידי אלא הרבה פגעים מלוין אותו. אבדה האמונה במשאם ומתנם של בני אדם ושערי הפרנסה ננעלו. מדת הרחמים והיושר פסקה ובאה מהומה גדולה, שוד ושבר משמים. התקיף דוחק את החלש ורשע מרשיע את הצדיק ובעלי האגרופין עושים ברצונם ואין מוחה בידם. וזהו מנהגו של העולם מכבר , בזמן שעשרה קבין של צרות באין לו, תשעה מהם נוטלים היהודים. הם חטא רבים נושאים, סובלים בעון כלם ויד בל בם. באין עסקים בעולם - עוסקים בהם. היהודים בעירנו שרוים בצער, נאנקים ונופלים על פניהם ומבקשים רחמים. רבי יעקב מצדו עושה בל מה שאפשר לו כפי בהו., מעלה השער על הבשר, בכדי לתמוך מקורביו וקרוביו הדלים. ודאי מצור, היא לקיים נפשות מישראל ומתן שכרה הרבה מאד... אבל קשה לאדם לצאת ידי חובתו נגד הבריות, העניים עדיין נאנחים ומצטערים, צועקים ללחם ואינם פוסקים!-י ובזמן ההוא, שתכפו הצרות ודחקה השעה את הכל, יצאה השמועה, שבאפרכיא החערסאנית היהודים מיסרים קולוניות, והארץ כגן ערן היא, שמנה וטובה. שירה חדשה עלתה אז על שפת לשון העם ושרו אותה בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים ויאמרו לאמר ז ידבעוןם את־חיסון שם לפאת;מה, העולה לגבול דורנו .ישמעאל? מכליטוב .וטוב .עד "דזלב צפוד שמה- שם :שיש.יעקב ופרח :שראל. וצרעתם את־חרסון שם לפאת ןמה? מכל־טוב וטוב .עד ״חלב צפוד׳ שמה. ן- ... 1 ז העז מחירה פרוטה וזהב-שני כרים, ובעד שני. בךברים אבוסים קשיטה,