Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 43

רבי יעקב, העגל שלנו, ה ר י ז ה ק דש! כ־הניו עושי רצונו עוברים אותו באמונה ומשימים קטורה באפו, מפארים ומעריצים שמו ומטילים אימתו על הצבור. לכן יתגאה רבי יעקב בקהל עדתו ואין פוצה פה כנגר הנהגתו. אסור לאדם להרהר אחרי מעשיו ולדון אותו אפילו שלא בפניו לכף חובה. אסור לאדם להטיח דברים כלפי בבורו, אלא הוא חייב לקבל באהבה בל מה שאומר ועושה, אפילו כשנראה למראית עין לסבלות ועולה, חם ושלום, כאלו היו בני העיר בלם במעמד הר סיני ובאו באלה ובשבועה להאמין בו ולעבדו בכל נפשם ובכל מאדם. וכל כך אימתו מוטלת על הצבור עד שמתיראין איש מפני חברו להוציא מהשפה ולחוץ מה שכל אחר ואחר מהרהר עליו בלבו. בלבם הם מלגלגים לו ובפיהם מקלפין אותו. הכל יודעים שזהו ערמה גדולה, ואף על פי כן הם מרמאין זה את זה. ובדרך זו מתגברת בקהל ישראל החנופה והערמה, שקר ומרמה ושאר דברים מגונים ומתועבים. איזו עזי פנים ואנשי בליעל, המתמכרים לעבודה זרה בשביל פת לחם, מחזיקים בחוטמי כל בני העיר ונוהגים אותם ביד רמה. והיהודים, עם ממושך ומורט ונרעש ונפחד מעולם, הם בעצמם עוד יתנו למנהיגים הללו חיטמיהם, וכל אחד מזדרז בנתינת חוטמו להיות מן המקרימין. והואיל ואין לעולם בלי אפיקורסים, שכופרים אפילו באלהי שמים צור העולמים, לפיכך נמצא בעירנו מינים וכופרים, שלא האמינו ברבי יעקב וחשבוהו לבהמה גסה, לבור ועם הארץ גמור, שכל מעשיו בצרכי צבור והנהגתו את העדה אינם אלא רעה, תוכחה וצרה גדולה לבני ישראל. ובשביל חלול ישם כבודו וחטאים של קטני האמנה נענשה העיר בקטטה, באיבה ותחרות, ברכילות וברלטוריא ובכל מיני פורעניות. עד שלא נתעשר רבי יעקב עושר רב היתה העיר שוקטת, אין קדח אין מחלוקת ואין מהומות בעדה, ומשנתעשר והיה גביר לאחיו תכפו עלינו צרות הרבה. בא קרח באה מחלוקת ועמה עברה וזעם ומשלחת פגעים רעים, כל חילה הגדול. רבי יעקב הרי זה יודע נגן! דעתו אינה נוחה מהחזן, שליח צבור דמתא זה במה שנים, בשביל ששכח אותו זקן פעם אחת ולא עלה אל ביתו לברכו ברגל ביומא טבא, ומבקש להעביר אותו מלפני התיבה לעת זקנתו, אף על פי שהוא רגיל וקולו ערב, ולמנות במקומו אחד מבעלי בריתו. והנה ריב וצוחה ברחובותינו ונוע תנוע ק״קנו! רבייעקב הרי זה למדן! מגיר דבריו וחות דעתו להדיינים. מפקפק בשחיטתו של השוחט ואינו רוצה לסמוך עליו בבדיקת הריאה. שמץ חשש נראה לו ולבו מהסס.,. ואתא שוחט חדש לשחוט לשוחט הקודם׳ כלומר, למלאות מקומו. והגד, רעש, איבה ומריבה - וק״קנו נבוכה! רבי יעקב הרי זה רחמן ובעל צדקה! מעלה השער על הבשר באטליז ונותן מהמעות הללו צדקה, קצת לקרוביו וקצת למקורביו פסיעתו שלו, והשאר הוא