Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 41

וגאון. מתהולל ומשתקשק באויר העולם. שלשה הגלגולים האלו עברו גם על כ! ץ כריה שלנו. ׳ בגלגולו הראשון היה תולעת ושמו יעג ק י ל או י ע נ ק ו ץ. יענקיל זה בקטנותו היה נער משית. זוחל על גחונו. ואין בלבו אלא האכילה למלאות ברסו, די לו שהוא חי ואינו מת ברעב. ומתוך שהיה מכיר בעצמו מעוט ערכו, שהוא ריק והסר ובריה קטנה, לפיכך הרכין ראשו בהכנעה ועשה עצמו מדרס לבני אדם כתולעת. ׳והיא שעמדה לו בשפלותו, שלא נטרד מן העולם. כיון שמצאו אותו נכנע ומשתעבד ביותר היו מתעוררים עליו יותר ויותר ברחמים, ואף הוא היה הולך ומתרומם יותר ויותר מאשפות. זה המשרת הקטן גדול היה, ואכל ושבע ועור הותיר משבר עבודתו. פרוטה נצטרפה לפרוטה וזוז לזוז ומנת למנה עד שנתקבצו לסכום מסוים, והלך ונשא לו אשה "חציה-שפחה", כלומר: אחת ממיני הבתולות העניות האלו, שהן משמשות ועובדות עבודה קשה שנים רבות אצל קרוביהן המכובדים, כשפחות ממש, אלא שעבודתן זו נקראת בפני העולם סיוע בעלמא. כדרך הבנות, שמסיעות בהנהגת הבית■ של עצמן ובשרן, לא על מנת לקבל פרם, חלילה! ובשכר זה עומדים מצרן כמחותנים בשעת חתונתן בזה, שנותנים להן דורון שתי שמלות .בלות ודבר מועט מכלי תשמישם, ועוד מכבדים אותן כבור גדולוזכיה.יתירה ליהנות מסעודת הנשואין ולרקד לפני הכלה "רקידה כשרה" כנהוג... אחר הנשואין נסה יענקיל את מזלו והתחיל לשאת וליתן מעט מעט ולעשות עסקים בפני עצמו. היה מלוה ברבית-לשבועות יהודים עניים ובעלי מלאכה אביונים וחנונים קטנים ודלים. לאחר ימים היה מלוה אף הסופרים הקטנים בבתי הערכאות, והקדוש ברוך הוא שלח ברכה והצלחה במעשי ידיו, עד שבהמשך הימים קבץ ממון רב וזכה להיות מלוה רוזנים ובעלי נכסים שבגליל. קנה שם ומעות קנה לו בית ומטלטלין נאים, כדרך הנגידים, ובאותו זמן מתחיל אצלו הגלגול השני-ת ולעת י ע נ ק י ל נעשה איש ת ם, מין בריח חדשה, ושמו ר ב י י ע נ ק י ל. מתעטף בבגדי משי ועל פניו מסוה התמימות. אינו חוזר עוד על הפרנסה בריצת רגלים כבראשונה, אלא הוא יושב במנוחה והפרנסה חוזרת עליו. הכל צריכין למרי דכסף ובאים אליו. מקומו בבית הכנסת בפמליא של מעלה כלפי המזרח. יודעים הם בני העיר בלבם מי הוא זה ואי זה הוא, שקופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, אלא שבזכות ממונו מסבירים לו פנים, כאלו אינם יודעים כלום׳ לקיים מה שנאמר, אין לו לאדם מליץ יושר בעולם.^הזה ובעולם היא בממונו. מבנימין אותו בין אנשי העליה, שנקראים לתורה בשם מורינו- יעמור מורנו רבי.... והחנפים שבדור מהחבריא שלו קוראים לו ר ב י יענקיל אפילו שלא בפניו. הבנוי הזה אצלנו היהודים הוא על מדרגה אחת עם כנוי הכבוד "יועץ המדינה" אצלם, להבדיל. ר׳ יענקיל בעצמו אף הוא יורע מה שהיה קודם לבן וזוכר אה שפלותו בעבר, שהיה ככלי מלא בושה וכלימה, ולפיכך הוא מוסיף שמחה בלבו על הכבוד הגדול׳ שאנשים מכובדים מכניסים