Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 40

נצים ומכחישים זה את זה, בנימין מכריע ביניהם. מת יהודי ומשאיר אחריו ירושה, אין היורשים פוסקים להתקוטט ולרון זה עם זה עד שיפשר ביניהם בנימין. מת יהודי וחוץ מאשה ובנים אינו משאיר אחריו כלום, לפני מי האלמנה נוכה ומיללת? לפני בנימין! קצור הדברים, בכל מאורע וצרה שלא תבוא פונים לבנימין. בצרכי צבור- גם כן לבנימין. ובנימין שומע הכל בישוב הדעת וממציא משל ומילתא דבדיחותא ועצה הגונה בשביל כל אחר ואחד, וכלם מקבלים דבריו באהבה, אפילו־ כשהם פוגעים בכבוד עצמם ויורדים חררי בטן. הרי לפניכם, רבותי, תמונתו של בנימין, של החכם ובעל העצה בעירנו בימים ההם, שבזמן הזה לא רבים כמותו בישראל. ב. וכנגד זה היה חונה בק״קנו רבי יעקב, אחר ממיני רבותינו יעקבי״ם הללו, שהיו והדם ויהיו גם לעתיד לבוא בכל תפוצות ישראל, כל זמן שתהיה ליהודים שארית וסימן של רוח חיים באפם. מיני בריות האלו, אף על פי שנבדלים בשמותם, בדרכי פרנסתם ובמלבושם ובכל הנהגתם, בין שהם יהודים אדוקים בנושנות, מן המחמירים, ובין שהם יהודים עברינים, מן המקילים-הצר השוה שבהם, שכלם גסי רוח ועזי פנים כהני כלבין דחציפין. הם גופם אינם כלום וערכם פחות משוח פרוטה, ומבקשים להוקיר עצמם מפז ולהתגדל בעולם. דעתם קצרה, והם מרחיבים פה על אנשים נבונים, מאריכים לשון על דברים, שאין להם בם תפיסה בלל. משתבחים שכונתם לשם האמת וטובת הרבים, ובעצמם הם מלאים מרמה, ותוכם אינו כברם. בכל דבר שהם נוגעים- שם הנגע, ובכל ענין שהם נכנסים בו-שם מבוכה וקטטה ומהומת של רכילות ולשון הרע, דילטוריא ומלשינות; וזרם מים לא ישטף כל מנופת, שבאה בעקבותם, לעולם. רבי יעקב שלנו היה מהיהודים המצויצים, שציצתם נגררת מטלית׳קטנם עד הברבים, ופיקא של גרגרתם טפח. הם "אדירי איומה המאדירים בקול". וכשם שהאריה, מלך שבחיות, פגע רע יש לו ומפגיע שמו, והפיל, הענק המשונה, אימת יתוש עליו, כך היה לו לבנימין המפגיע שלו ורבי יעקב הוא - מין בריר, שפלה, שהיתה מצירה לו מאד. רבינו יעקב היה יצור נפלא. בו נראה חכמתו של רטן העולמים, במו בהרבה מיני שקצים הקטנים. אלו ה ש ק צ י ם, כשמגיחים מהביצים, הם משתנים בעולמם מצורה. לצורה, שלשה גלגולים כסדר, בשמות נבדלים. מתחלה צורתם צורת תולעת זוחלת ורעבתנית, ותולעה זו, משנתמלאה כריסה, נעשה לאחר זמן רמש״תס, מתעטף בטלית של משי מאורגת מציצין דקין כקורי עכביש, שיוצאין מגופו, ונח בתמימות על משכבו בלי תנועה. ח ם זה לאחר זמן נעשה שקץ־העוף, פורש כנפיו ופורח בגובה