Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 38

שרת אשתו, יהודיה גבוהת קומה ורזה ובעלת חוטם ארוך ורק עם חרוזי פנינים ובעיר של זהב על צוארד, אפילו בחול, היתה צופיה הליכית ביתה וטרודה תמיד בהנהגת בית מרזה מעולה, שמלבד יין־שרף ומיני לגימה ידועים, כגון ביצים שלוקות ומבולבלות, רקיקין של כוסמת עם שומשמין ובצלים, התיבות גבינה ודגים מלוחין- נמצאו כאן שכר, מי-דבש ושאר מיני משקה, ואה צלוי אף הוא נהדר בכבוד שם על השלחן. סוד של כבישת קשואים לימות הגשמים לא היה גלוי וידוע אלא לשרה בלבד. הקשוא שלה היה קשה ומלא, לא רך ונבוב בכיס, ובשביל כך שבחוה חכמי האכילה ואמרו: מתוך קשואיר, נכר, שבעלת-הבית אשת חיל היא. בבית מרזחה היו שותים כל פני העיר: זקן ד״אומנין, הראש ומארי דאתרא ושאר הנכבדים, גרגרנים ורעבתנים כיוצא בהם מקהל עדתם. "סארקע" היתר, אצלם לעילא ולעילא מכל תושבחתא. כשאירע להם דבר מה, מיר הם רצים לסארקע. חתיכת דג מתמלא מחוליתו עם בצלים ופלפלין, מעשה ידי סארקע, מתקה מדבש לחכם. כיון שנכנס יין לתוכם יצא סוד ולפני סארקע שפכו לבם והתודו לפניה על כל פשעיהם. ובשעה זו דרכם להתובח עמה על "האמונה" ומקימים בעצמם באותו הוכוח כל שבעה דברים שכגולם, ומסקנא דמילתא הוא-קנקן מלא יין, שותים ומודים בפנים שוחקות, שכל האמונות יפות, שלנו ושלכם ושלהם הייגו הך... גם הני מבעלי הברא קדישא, להבדיל, והגי העוסקים בצרכי צבור מקהל עדתנו, כשהיו מתאוים לסעוד את לבם סעודת מצוד. כביכול, כדי שגופם יהא שלם ומתוקן לעבודת הקהל, היו ממהרים להם מבית מרזחה של שרה-הבממינית אוזין צלוין, משמנים ומעדנים ויין ושאר משקה הרבה מינים, ואכלו ושתו בהלולים.-שרה היתה מטפלת בעסקי הפרנסה. ובעלה ישב לעת זקנתו בשלוה וניזון בנחת ובמנוחה. טפלי לא היו תלוים בו, את שלוש בנותיו השיא כבר ודרו עם בעליהן בחבה ורעות כדת ישראל, ואצלו, נשארה רק בתולה קטנה נאה ויפת תואר, בת בנו יחידו, שמת קודם זמנו, והיא היתד, נחמתו ושעשועיו בימי שיבתו. בנימין היה מכלל היהודים האלו, שפניהם מספרים כבור מעלת רוחם הישרה ומתוך רשמי צורתם נכר צור מחצבתם הטהורה. המאור שבתורה נוצץ בתוך עיניהם ועל מצחם הגבוה רמז יש בו, כלומר: אלה מיוחסי עולם עתיקי יומין שירדו מגדולתם - בגי אברהם יצחק ויעקב נכבדי ארץ, נקובי ראשית הגוים!... בנימין פקח היה, בקי במילי דעלמא, מעורב עם הבריות ומקבל את בל האדם בסבר פנים יפות. היה מעמיר כל דבר על האמת בפשוטו ומשמעותו בדעה מיושבת. ואינו מגזם ומפליג דבר, כמו הפזיזים והבהולים בעמנו, והלך תמיר על פי דרכו והבנתו בכל ענין. דברי בנימין בנחת נשמעים, בקול דממה ובנעימה, ובשעת דבורו היה משפיל ראשו ועוצם עיניו. לעולם לא שח שיחה בטלה, אלא דבריו היו מעטים ושנונים, מעורבים במשלים יפים ויצא כברק חץ משלו המיר ולא החטיא המטרה. ומתוך שהיה ׳־#ר■" י־