Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 37

לא נחת?יעקב. ספור המעשה מאת מ ענד עלי מוכר ספרים. א. אמר מ ע נ ד י ל: עכשיו אחינו בני ישראל פקחים הם" מבינים מדעתם טובת הנאתם ומה תועלת עצמם דורשת מידם בחיי העולם הזה ואינם צריכים לעצת אחרים. אדרבה " כל אדם מישראל עוד מוכן ומזומן לזכות את חבריו בעצות רבות יותר מדאי, ואם אך יש מקום לדרוש ברבים ולהשמיע בחוץ קולו אינו כובש את רוח בטנו, והרי הוא בטובו הגדול ״״בפצח מפצח״ ומצלצל בקול׳ כלומר: ישמעו העברים! ברוך ה', המלמדים רבים עתה מהתלמידים, והתינוקות מורים דעת את הזקנים, ודורנו זה בכלל הוא דור דעה. אבל בראשונה היהודים עדיין לא נתחכמו כל כך; הילדים היו עוסקים יום ולילה בתלמוד תורה ורבם מכה אותם ברצועה עד זמן חתונתם להטיל עליהם אימה, והאברכים בישנים היו ונמנעו לחוות דעתם בפני ישישים מלומדים בנסיונות ובקיאים יותר מהם בהויות העולם. וכשם שכל עיר יש לה משוגעיה׳ טפשיה ושוטיה בפני עצמה, כך היו מצוים בה חכמיה ובעלי עצותיה, שבשעת הדחק היו באים ונמלכים עמם, וכלם חלקו להם כבוד. החכם ובעל העצה בק״קנו היה בנימין ה מ שול ח. בספר הנולדים נכתב שם משפחתו "קורנקא", כלומר קצר החוטם. אפשר הוא, שאבות משפחתו הראשונים חוטמיהם היו קצרים ושמם נאה להם, אלא חוטמו של בנימין לא יצא מכלל חוטמי כל היהודים- חוטם ארוך עם חטוטרת על גבו ■ומתעקם למטה בעוקץ חד. ובאמת שם משפחתו היה רק ה?ת י ב, והקרי בנימין המשולח. בנימין היה מתחלה משולחו של הגביר המפורסם רבי יונה הי הופ יצי ושנים הרבה עבד אותו באמונה, וכשפסקו עסקיו של הגביר הזה ובנימין נתפטר משליחותו, אף על פי כץ השם משולח לא נוטל ממנו וזה זכרו לעולם. בנימין היה אחר מבעלי״הבתים המושפעים בפרנסה והמשובחים שבעיר. ביתו עם אבסדרא ירקרקת ועם גג של נסרים גבוה עמד בשוק הגדול כנגר החנויות. פרדס (3)