Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 27

צדוק הרין. אמר ירמיהו להקב״ה: אם?1גדשנו אתה רוצה הכה אותנו ער שנמות—ואם לאו, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא? (שמות רכה, ל״א). א. נורא אתה האל, שדי שגיא כיח! ולמען תורא נוראות כי תעש ןשתללו אישים כל הלקום זישח, אף תנוט אןץ תכה.עינה מכעש־ .עזוז נוראותיף דובר מסערה וכל שבסי אלהים לס?והו מנערה. אל נושא ועף, אל א.ךף אפים, זיקקונ^ף למשפט נוךא.זעמף; אתה אל מסתתר תעלים _עיעם, .ושמת פני־ - מי לחיה משומף! באיש בעם פניף בי תשים לרעה תשיב..עליהם אופן - והיה רק זועה..• ופניף ב_עסף בי שמת הפעם כל נוךאותיף הראית אל נזקמות, מכל אוזירות חשף הוצאת' בלי זעם, הכית באפף ןהנה גל .עצמות - עזןמות .ישראל, הה, _עם זו בחרת, בחרת מעולם ומע שברת!