Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 26

חיים לבניה המחיים אותה, כי תאצל מרוח סגולותיה לא על יחידי סגולה, על "שבלים בוררות", אך בבל פנות העם ילכו פניה המלאים זיו והדרה יראה על כל בניו למורי ה' ובקרב אחינו אז ללשוננו תשבע בל לשון תכרע בל ברך ובקרב אחינו.המאור שבה יגיה אורו, ואמרתה הטהורה תזל כטל אורות בכל אברי האומה להחיותם; נושאי משך הזרע יביאו ברנה זרעם הטוב, וברכת ה׳ הטובה עליה היא תעשיר .את ישראל באוצרות רוחנים יקרים ונחמדים, אשר יהיו קנין כל העם כלו לברכה בקרב הארץ. . ובכן יתגדל ויתרומם כח "החוט המשולש", זרם החיי.ם בכל מארם ותקפם ישטף ויעבר מאיש אל אחיו, איש לרעהו יעשה חווק ויוסיף אומץ. בל אחד יתמלא וישתלם ממלואו ושלמותו של חברו, ויהרו יהיו תמים לברכה ותהלה, אז תחת היות. הארץ והשפה עזובות ושוממות והעם לא־עם יאמר לשתיהן דרושות ועולות כפורהות .ולעם ישראל גוי נכבד בעיני עצמו ואחרים, ויספו שלשתם שרש למטה ועשו פרי נחמד למעלה, פרי המשמח אלהים ואנשים. ארזי הלבנון ישובו וישגו, הארץ תים*ף,תת כחת להיות "זבת חלב ודבש" כקדם; השפה תהיה מלאה ושלמה וספרותה "ירושלים של מעלה" בנויה לתלפיות? העצמות היבשות תחיינה ותפרחנה כדשא, העם הנדכא ושחוח ירים ראשו וילך קוממיות בגופו ורוחו, ימינו תרום בעז גם קרנו תרום בכבוד, וישראל יעשה חיל בכל דרכיו. ■א• "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי״-האלה הנמרצה הזאת כבר נתקימה בעמנו באופן נורא5 "ימינו שכחה", ידו אזלה וכהו תם לריק ויהי כגבר אין איל, יעקב צולע על ירכו, מוכה ומעונה בכל אבריו ואין בו מתום; גם "לשונו דבקה לחכו", כי נשכחה שפתו מפי זרעו ולא נחשבה בעיניו, ויהי כגוי אובד לשון אשר בניו לא ישמעו איש את שפת רעהו. אם נשוב לזכור את ירושלים, את ארץ אבותינו, בזברון ממשי, אם נעלה אותה על לבנו ונשוב אליה באמת, רק אז תשוב להיות ימיננו כבראשונה ולשוננו ככתחלה. העורך.