Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 24

.0****•;■ <^ן! ו,י*1(1י1ןו!><,;■ 6 ר 1 ם 24 להשתנות לטוב ובזמן קרוב; רב לנו לצפות לחסדי מלאך המות, שהוא במפות מרה מעל חרבו הקשה יעשה נפלאות לקרב את הרחוקים כמלאך הברית. אם החיים לא יפרידו בין הצריכים להיות דבקים, בין העם וארצו ושפתו,כ״א הם, החיים, בידם החזקה . יחזיקו את הקשר ויעשוהו לקשר חי וקים בכל קשר טבעי, אז רק אז יש תקוה כי תחדלנה הזרות והתהפוכות וכל המעקשים יושמו למישור, אז יציץ ופרח ישראל בדרך טבעי ועמו תפרחנה נם ארצו ושפתו, שלשתם יחד יתנערו מעפר שפלותם וישובו להיות דשנים ורעננים בקדם. ובזה נדול כח הרעיון של ישוב ארץ ישראל. לא זקנים וישישים שכבר אבד עליהם כלח, שכבר יבש כחם ושארית ליחס ומשולים כחרם הנשבר, כ״א אנשי חיל מלאי כה וליה עלומים, לא נמושות כפופים כאגמון ההולכים למות ונשקפים אל פני הישימון, שטים יבאו לארץ הם כבר כאלו עברו ובטלו מן.העולם, ב״א צעירים לימים בעלי חושים ורגשות נעורים, החפצים חיים ועולמם עור לפניהם והלאה,־ המה יעלו ויבאו אל הארץ בקומה זקופה, לא לשבת בטל בחבוק ירים ולקונן על חרבן בית•המקדש, לא להרבות מספר המתאבלים על קברות העבר והשופכים שארית דמעות לפגי שארית "הכותל", כ״א לעבוד ולנטוע בידים אמונות, בידי חלוצים חרוצים, לגרור את הפרצות ולבנות את הנהרסות, לקומם שממות עולם, להשיב לעם עולם את כבודו אשר גלה ממנו ולחדש ימיו כקדם. עת לכל חפץ: כאלפים שנה תחכה הארץ השוממה לבניה בוניה, והנה הם באים, הבנים הנאמנים, בני ציון היקרים, הם באים להשקות כוס תנחומין את אמם העזובה, העניה הסוערה, ולהביא לה חיים וברכה. הם׳, החלוצים האלה בידיהם החרוצות, עשה יעשו וגם יכל יוכלו, כי אין דבר העומד בפני הרצון הכביר. הם יעשו ויוכלו להפשיט מעל הארץ את בגדי אלמנותה, להסיר מעליה את השק והאפר, את מעסה האבלות וצעיף הישימון. בידיהם יסקלו את אבני הגגף וירימו את המכשולים הרבים והעצומים, בידיהם ישימו העקוב למישור, יהפכו נחלי הבתות לשדי תרומות ואדמת חול לכרמי חמד. דמיתיך הורתי ליולדת יבמת גנה בחיקה והחלב בשדיה למכאובים ותניק את גורי הכלבים כה קרא בחומו אחד מבחירי עמנו (הרמב״ף על אה״ק, אך הרמות הזאת איננה עולה פה מ בל צד: לא ליולדת שמת בנה בחיקה דומה הורתנו כ״א ליולדת שנגזל בנה מחיקה ונדה לארץ נכריה, גם לא תניק היולדת את אחרים רק החלב נשחת בשדיה וכחה לזרים לא נתנה. הבן ישוב לחיק הורתו ואז תשוב להיות "זבת חלב" וכאם רחמניה תרבה להניק אותו משד תנחומיה . ובבן תתן הארץ אף היא את כחה לבניה עובדיה, תחזק את שרירי ידיהם הרפים