Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 23

ורב בנין של סופרינו בוני ספרותיו בכלל? יושבי חשך וצלמות, אסירי עני אשד דרכי החיים נסתרו מהם במובן הפשוט והמליצי של המלות האלה? רובם אוירא דביה״ט מחכים אותם וריח "כותלי ביה״מ" נורף מהם אף בצאתם מר׳ האמות של הלכה, חותם "הבחור-העני" מונח עליהם בכל מדרך כף רנלם, ואת ערים זה לא ינצלו גם בעלותם על הבמה,. כחשן לא יזח מלבם אף בעבדם עבודת הקדש בתור "כהנים במקדש הספרות". נקל להבין מה טיבה של השפעת החיים העוברת דרך צנורות באלה. ומהצד השני במתים נחשבו גם "קהל" הקוראים "חובבי השפה", אשר "חבתם" פחותה משוה פרוטה והמראים אותות חיים לפעמים רק להריק תהלות ותשבחות ריקות על ראש פליטת סופריהם אחרי מותם, ובחייהם יתנו למו הקוראים הנדיבים האלה את הזכות לגוע ברעב בכבוד גדול. האץ זה חבלי מות המחברים את העם אל שפתו? וישראל בעצמו במה כחו גדול לרבק את חלקיו הנפרדים ולאחז את האברים המדולדלים והיו לבשר אחר? רק חבלי מות ימשכו בעבותות אהבה את החלקים הנפזרים, רק יסורי חבוט-הקבר ישמשו כמו דבק מועיל לדבק עצם אל עצם. למה נמשלה כנסת-ישראל ליוגה? מה יונה בימי נח כן גם ישראל ישוב אל ארובת תיבתו רק בצאת מבול מים על הארץ ולא ימצא בחוץ מנוח לכף רגלו, אולם כאשר המים הזידונים יקלו מעט מעל פני האדמה תמהר יונת ישראל לעזוב את קנה ולנוע אל ארבות נכר. אס כמעט רגע תצא השמש על הארץ ותשלח קצות קרניה החמות גס לחדרי האופל של הגעטהא, אם העבד ישראל יזכה לראות מעין שחוק קל על שפתי זרים, אז ישיר שיריתהלה לכבוד נדיב י ו, גם יחיש בפחזותו של נער בער להשליך אחרי גוו את מחמדיו מימי קדם ולעזב נחלת אבות וקדשי סגלתו, למצא חן בעיניהם. אך כאשר השמים ישובו להתקדר בעבים וקול הרעם בגלגל נשמע ברמה, עת יראה פני אדוניו והגם זועפים, אז "מעז יצא מתוק" והנער ישוב על עקביו אל חדר הורתו למצא שם בצרה תנחומות׳יאל. כן הדבר, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו-ו ה י א שעמדה לאבותינו ולנו, תה סוד קיום ישראל בלאמים ... מלבד זאת יקרב המות בדרך פשוט רחוקים רבים, כי כבר ילד ישראל בארצות פזוריו בנים זרים רבים, אשר רוחו זרה למו ובשאט נפש יתרחקו ממנו תכלית התרחקות, מעל פניהם ימחו כל רושם קל של פני יהודי ומלבם ישביתו כל זכר יהודי, ובה יאבדו מתוך הקהל כל ימי חייהם, ורק המות ישיב את האברה לבעליו, כי ביום בוא חליפתם ינשאו כ,מטת" היהודים בדרך כל הארץ ובתוך אחיהם בני בריתם תנתן להם אחוזת קבר לנוח על משכבם בשלום. * מצב "למטה מן הטבע" כזה נורא ואיום הוא מאין כמהו, בכחו להגדיל את השבר עד־ מרום קצו, להרבות את -הרקבון עד אפם מקום לתקוה! המצב הזה דרוש