Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 21

מלאכי השרת נזקקין לה ב״א בלשון בני אדם, בשפה ברורה. ומחיקה ׳ בדברים בהויתם ממש,-אז יעבד אותו הסופר את עבודתו הקשה בזעת אפיו ותמצית.עצביו ואין נחת, כי עשירה היא שפת קדשנו בפאעזיע נשגבה ועניה בפראזא פשוטה, עשירה באיכות הרוח ועניה בכמות החומר. וישראל מי בעם סגלה זה גוי אחד עני ואמלל בארץ, אשר במשך ימי עניו ומרודו מצצו בבל פה את דם תמציתו ומה עצמותיו ואף בבורו מעליו הפשיטו וישכינוהו לעפר? מה ירמה לשבר "היהודי הנודד" ומי יערך למפלתו הנוראה בארצות נדודיו? אם נצח ישראל לא יאבד ולא יחלף כליל, נם בל כלי יוצר על עם עולם לא יצלח להכרית זכרו מארץ החיים, כי בן אל־מות הוא,-הנה חייו אינם חיים נארמאלים ב״א חיים מרים ומאררים, חיים נשחתים ומקולקלים, בלים ומטולאים. המים הזירונים לא עברו על ראשו, אך באו בקרבו ויעשו פעולתם הארסית להשחית ולחבל מנפש עד בשר. רבות צררוני מנעורי, יאמר ישראל, רבות צררוני גם יבלו לי להביא רקב בעצמי ולקלקל את כל אברי, לעשות אותי לירועי-חולי ובעל״מום, לסובל תמיר מכאובים ומכות מצרים מחוץ ומפנים. ״איש מצרי מכה איש עברי״ או ״שני עברים נצים״ - זאת הורת החיים של עמנו בגלותו ואידך פירושא. הביטו וראו את ישראל. את הענק המשונה הזה בעל ראש גדול ונפלא וחסר ידים גם חסר רגלים, והראש הגדול והנפלא אף הוא לחלי ולכל מכה הכתובה ושאינה כתובה בתורה. הראש הזה מלא פחד וחרדת מות תמיד כל היום, אף מלא הוא פצעים רעים ונאמנים אשר רכש לו במלחמתו מלחמת הקיום. ומה נוראה היא מלחמתו זאת מדיר דיר! אמנם ישראל עשוי לבלי חת ויצא כמנצח, אבל אוי ואבוי לנצחונות ממין זה, אשר עליהם .יאמר שעוד נצחונות באלה והמנצח עדי אובד? אמנם יעקב לא מת ולא ימות לשחת ולא יחדל לקוות, אבל לא בכדי ספדו ספדיא, כי אוי ואבוי לחיים כאלה התלוים על בלימה ומותר לחכן מן המות כמעט אין. ובכן עשיר ומאושר הוא גם עם ישראל רק בפאעזיע, ר״ל בזכרונות העבר ותקות העתיד, אך עני ואמלל הוא בפראזא ממשית, כלומר בחיי ההוד, המלאים הוה על הוה. * * ושלשת החולים המסוכנים האלה בלום צריכין לקסמים של רופאי אליל ולהטו חרטומים בעלי-מופתים? אנו אין לנו לדרוש נפלאות גדולות למעלה מן הטבע, 'גם אין לבקש תרופתם וישועתם בקצה הארץ, מעבר להרי-חשך. אם נשים לבנו להתבונן בעיגים פקוחות אל שלשתם אז נוכח לדעת שלא רק גורלם שוה כ״א נאחזים ונקשרים הם גם ברפואה כללית, רפואה בדוקה ומנוסה, כי עזרתם בם בעצמם וישועת בל אחד נמצאה בירי חברו. אם איש את אחיו יעזרו להתפרנס זה מזה, אם איש לרעהו יאמר חזק ונתחזק לקום ולהתעודד בחיים על בסיס נכון וקים, אז הרפואה קרובה פרדס (2)