Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 20

שבקלים כי יעשה עולה קלה חיש יעבתוה וירימוה על נס בחבלי השוא, וער מהרה תעבר כברק הרנה במחנה 5 הוי גוי חוטא עם כבד ע ו ן! אך אטו כי רוכלא נחשב וניוול אחד לאחד למצא חשבון בל הדברים הדומים והצדדים השוים, אשר בל מבקשם ימצאם בנקל בקשר המשולש הזה ואשר גם אי אפשר לפורטם בי רבים הם. ־ אמנם טרם נפרד מערך ׳ ההשואה נשקיף עוד בסקירה אחת כללית על "החוט המשולש" ויגלה לפנינו בעליל בי בעקת "הגלות" הצד היותר שוה ויותר נורא בשלשתם הוא דלותם ושפלותם״ הריסותם וחרבנם, שלשתם כמו שפוך עליהם זעם ""התוכחה" בבל עזוז נוראותיה ועולם חשך בעדם" שלשתם מצבם איננו מצב נארמאלי וחייהם אינם חיים טבעיים, ארץ ישראל-לפנים היתה ארץ זבת חלב ודבש, ועתה מלאה היא ברכת ה׳ רק בכח ולא בפועל. ארץ חמדה זאת שממה היא כמהפכת זרים ורבה בה העזובה, דרכיה אבלות ועריה באלמנות" בכל מדרך כף רגל חרבות והריסות". צלמות ולא סדרים " בי שבתה הארץ שבת לה׳" שנת שמיטה ארוכה "כאורך הגלות". גם העם היושב בה מעט מזער, ותחת אשר בניה לפנים עלו לאיזה מילליאן נפש הנה מספר תושביה עתה מצער מאד בערך. גם על זקני הארץ " ארזי הלבנון הרמים והנשאים, עלה הכורת ונגדעו לארץ ורק אחדים מהם נשארו עוד לפליטה. בכלל יראה הנוסע בכל פנות שהוא פונה כי פנה הדר הקדם של ארץ הצבי ומשפלת היא ארץ העליה עד שאול תחתיה; הארץ לפניו תהו ובהו ורק רוח אלהים מרחפת עליה, יש פאעזיע נשגבה ואין פראזע פשוטה" יש התנשאות הרוח וגשם אין. ושפת עבר אף היא יפה היתר, אלא שהעניות מנולתה והחרבן ישחית הודה וישפילנה לארץ. השפה היפה הזאת עזובה היא ונטושה", אין דורש ואין מבקש ואין חולה על שברה, רק ""שבלים בודדות", רק שרידים יחידים, הם הם המחזיקים בה. סופריה מעטים ודלים ״ קוראיה גם הם מעטים ורשים או מתרוששים > וממילא ספרותה עניה היא במקום זה ועניה במקום אחר, חרבה ושוממה מלאה פרצות ועלים נובלים, ונערים משלו בה להוסיף הבל הבלים לעין השמש. מלכד זאת הנה נשאר גם בידי השרידים היחידים מכל אוצר השפה רק שריד כמעט " וקצרה מאד יד סופר עברי למלאות בל שפקו במיץ השרים של שפת עבר. נקל לו למושך בשבט סופר בקרבנו לרכוב על כרוב מרחף באויר " לעלות אף על במתי עב ולהגביה עוף במרומים עת ""המליצה מדברת", אך בהשפילו לראות בארצות החיים ובחפצו לתאר אותם" את החיים האמתים הפשוטים, לא בדברים אויריים שערפל חתולתם, לא בלשון שרק