Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 19

מחוט המשוגע 19 הנה בה יעיד׳ למשל׳ הסופר הקדמון סטראבאן כי עלתה ביד היהודים בצאתם ממצרים ללכוד את ארץ כנען על נקלה כמשחל בניתא מחלבא׳ מפני טעם פשוט מאד, כי היתה ארץ גזרה ומלתה, ארץ חול וסלעי מגור, ולכן עזבוה תושביה בנפש חפצה ויברכו "ברוך שפטרנו", ולישראל הבא מרחוק לנפול על המציאה ענו ואמרו בשמחה רבה:"לך זכה במקחך. ועדות נאמנה כזאת נשמעה לא אחת מפי תרים תועים או מתעים. ואף גם זאת שדנין בה מן הפרט על הכלל כלו: אם חלקה אחת חרבה ושממה, אם חלקה אחת קטנה לא תמטר ולא תתן את יבולה בעתה, אז חיש קל ימצאו מתחכמים הממהרים להחליט כי קללת אלהים רובצת על כל הארץ. ביחוד נראה זאת במראה בולט מאד בתנועת הישוב האחרונה: בעוד שהגולים העניים בארץ החדשה רבים שתו ורבים ישתו כוס התרעלה ואין איש בר״דעת יוציא מזה משפט כי על כל איש ישראל תביא אמעריקא רק קללה ולא ברכה,-הנה בא״י הכלל ערב בעד כל קוץ וקוץ שבפרטים ואם איש אחד יטעה בחשבונו ויסלף דרכו באולתו אז על כל הארץ יזעף לב רבים. ושפת עבר אף היא לא נקתה תמיד מעקשות פה ורבת רכים. לו דרוש היה ליהודים מלפנים לשלוח מרגלים לדרוש ולחקור גם אותה אם ראויה היא להיות שפת עבר, אז אל נכון לא שבו החקרנים בלי רבה רעה. וכמה בוז ולעג שפכו על השפה העלובה הזאת מתמשבלים בעתים שונים. ואף בה רגילין השופטים לדון מן הפרט על הכלל: אם אחד החשוכים יוציא לאור בש״ע ספר מלא הבל ורעות רוח אז יש דורשין לגנאי את כל הספרות וישתמשו בשעת הכושר לקרוא את הקריאה: אלה ספריך, ישראל! אם סופר עברי אחד ישחית דרכו ויתעיב עלילה אז הקולר תלוי בצואר כל הסופרים בש״ע והקולות לא יחדלון: אלה סופריך, ישראל! וישראל מי כמוהו בגוים נורא תהלות! שפעת דבות בדויות ועלילות רשע תכסהו כל הימים. עיניו ^זראינה תמיד מלפניו עקימת שפתים ואזניו תשמענה תמיד מאחריו קול שרקה וחריקת שנים. "מאשר לאבינו עשה את כל החיל הזה", "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו׳/ "לך מאתנו כי עצמת ממנו״-הטענות והתואנות הישנות האלה מתחדשות כמעשה בראשית בכל שעה ושעה בקולי קולות ההולכים מסוף העולם ועד סופו. בכל עת עולים מתחתיות שאול שדי שחת בתאר "עלילות־־־דם" וכדומה להרגיז את ישראל ולמוץ דם התמצית שלו. בקש יעקב לשבת מעט בשלוה וקפץ עליו רוגזה של עלילה זו או אחרת. כל פרחח נבזה׳ כל הדיוט נתעב ונמאם קופץ בראש לחפש מומים בעם חרמו, לחרוץ לשונו לכל בני ישראל ולהשליך עליהם שקוצים בידים רחבות. גם אין ״יחיד״ ביעקב: כל ישראל ערבים זה בזה ואם איש אחר יחטא בזדון או בשגגה על כל העדה יצא הקצף. איש ישראל קל