Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 17

17 מחוט המשולש המחבלים האלה לא זרים הם כיא, לפצענו, אחינו בגי בריתנו; במקום שאתם מוצאים בני אלהים, הבאים להתיצב לפגי ה׳ לזכות את ישראל בשפע ברכת טוב, שם אתם מוצאים את השטן, המרקד ובא גם הוא בתוך הבאים לקלקל את המחשבות הטובות ולעקור את הכל, ומיודענו השטן המשחית אף הוא׳ לחבורתנו, חבר בן ברית, עצם נרקב מעצמינו ובשר מעופש מבשרנו. מלבד כל אלה תמצאו בבני ישראל יותר מבשאר האומות אנשים מעורבים מטוב ורע במרה מרובה, צדק ורשע נפגשים ודרים בכפיפה אחת, מפלגא ולעילא דאורמוז ומפלגא ולתתא דאהרימון... ארץ ישראל-מאז מעולם בעלוה הרבה אדונים זרים וקשים ועמי נכר עזים משלו בה. מיום גלות ישראל מעל אדמתו נתנה הארץ את חילה לזרים ונכרים ושאר כהה עלה בתהו ויאכד. כמה מושלים פריצים שפכו עליה את ממשלתם, כמה עמים פראים באו מקצוי ארצות תבל וישבו בה ויאכלו מפרי הוישבעו מטובה. אף אלה אשר באו אל הארץ לשלום, לתור ולחפור אותה למטרת החכמה והמדע, אלה החכמים התרים, אשר בידם מחקרי הארץ ומטמוני מסתריה, גם אלה שנסעו בה לשם תענוג בלבד, כלם בני נכר המה מלירה ומבטן. וישראל בעצמו, בעל הארץ לפנים, כמו זר נחשב לה ותהי לו כנכריה. ימים רבים לא דרכה כף רנל איש יהודי על אדמת קדשה ותהי ארץ ישראל בלי איש ישראל. ונם כאשר שבו בגי עמנו לבוא בשערי ירושלים, הנה לא שבו הבנים לגבולם לראות שם חיים או לשבוע שמחות את פניה, כי רק זקנים בלים כערב יום מיתתם החמלמו בעור בשרם מארצות מולדתם וישישו למצוא קבר בארץ אבותם למען הנצל מגלגול מחלות. וכן היתה הארץ לישראל בבית״ד,קברות גדול, והבאים שמה בלו שארית ימי חיי הבלם כמצבות חיות על גלי הקברות, עד בא חליפתם ויוסיפו עוד עצמות על גלי גלים של עצמות. ושפת עבר אף היא זה כמה קבלה השפעה מצנורות נכר, כי חכמי הגוים באו בנחלתה ויפתחו וישדדו אדמתה ויזרעו בה זרע לברכה, בני נכר אלה ירדה לעומקה של הלכה בדבר שפת קדשנו ויחקרו וידרשו אחרי תכונתה, יסודותיה והליכותיה בקדש, ותוצאות חקירות חכמתם היו לאור גם לנו. מי ערך ותקן את עבודת הענק, את הקונקורדנציה הראשונה? מי ערך ותקן הביבעללעקסיקאנים וכדומה, אשר בם יפיצו אור מדעי על כל מלה ומלה בתורתנו?-רק חכמי העמים. וחכמי ישראל במתוקנים שבהם לא עשו, המה (מלבד חכמי ספרד בתקופת הזהב) עזבו את מקור המים החיים, את שפת קדשם, ולא שמו לב ליקר סגולותיה. רבותינו הרבו אמנם להגות בתורת ה׳ יומם ולילה, אך שפת התורה בעצמה לא ידעו וגם דעת דרכיה לא חפצו וימששו בה כאשר ימשש העור באפלה. גם גדולי הרבנים, אשר הפליאו לכתוב בראש ספריהם הקדמות ארוכות המלאות מליצות מפה לפה, אף אנשי החיל